מדינת ישראל נ' זלצמן

החלטה

כתב האישום מייחס לנאשם נהיגה כשרישיון הנהיגה שלו פקע, בניגוד לסעיף 10(א) לפקודת התעבורה, (נוסח חדש), תשכ"א – 1961 (להלן: "הפקודה").

הטענה העובדתית היא כי בתאריך 11.2.2010 בשעה 00:15 או בסמוך לה, נהג הנאשם ברכב שמספרו 2041471, כשרישיון הנהיגה שלו פקע ביותר משישה חודשים. במועד זה אישר הנאשם בחתימת ידו כי קיבל לידיו הזמנה לדין ליום 12.4.2010.

- ביום 12.4.2010 הנאשם לא התייצב לדין כפי שלא מתייצבים רוב אלה הנאשמים בעבירה זו. הוצא נגדו צו הבאה להמשך הדיון שנקבע ליום 3.6.2010.

- גם בתאריך 3.6.2010 לא התייצב הנאשם ולא הובא על ידי המאשימה בהתאם לצו. והדיון נדחה ליום 15.7.2010. כן ביקשתי כי המאשימה תודיע לנאשם טלפונית על צו ההבאה שהוצא נגדו

- ביום 15.7.2010 ובהעדר התייצבות הנאשם הוארך הצו. המשך הדיון נקבע ליום 7.9.2010.

- גם ביום 7.9.2010 לא הובא הנאשם לדיון. הוצא נגדו צו מעצר כללי והתיק נדחה ליום 27.1.201.

- המשך הדיון נקבע ליום 27.1.2011 אך גם אליו לא התייצב הנאשם. ב"כ המשימה ציינה כי "לא נעשה דבר" כדי לזמן את הנאשם.

נוכח הזמן שחלף ממועד התאונה וההזדמנויות הרבות שניתנו למאשימה לאתר את הנאשם, ומשלא עלה בידי המאשימה לאתרו ולהביאו לדין, הרי שאין מנוס ממחיקת כתב האישום.

אציין כי דעתי אינה נוחה מן התוצאה אליה הגעתי והמסר העולה ממנה ולפיו 'משתלם' להתחמק מהמשטרה. אלא ששלושה צווי הבאה וצו מעצר כללי לא הועילו על מנת לאתר את הנאשם ולהביאו לדין. וזאת כאשר מדובר בנאשם המתגורר בכתובת ברורה בעיר בית"ר ולו טלפון הרשום על שמה.

צר לי על התוצאה, אך אין מנוס מכך.

העתק ההחלטה יישלח לראש לשכת תביעות רפ"ק אודי רונן, לקצין את"ן ירושלים, ולצערי מקרה זה איננו אלא אחד מיני רבים ולא אוסיף בכך.

ניתנה היום, י"א אדר א תשע"א, 15 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: