מדינת ישראל נ' זלמנובי

פסק דין

הנאשמת זכאית

כנגד הנאשמת נרשמה, ביום 29.5.11, הזמנה לדין וכתב אישום בגין אי ציות להוראת שוטר במדים (להלן – הדו"ח), עבירה על תקנה 23(א) (1) לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961.

הנאשמת כפרה באישום המיוחס לה וביום 17.4.12, נשמעו הראיות בתיק.

מטעם המאשימה, העיד רס"ל צחי וייצמן, מטעמו הוגשו המסמכים הבאים:

ת/1 – דו"ח הזמנה לדין

ת/2 – דו"ח פעולה

ת/3 – הודעת תשלום קנס שנערכה כנגד טיסמנסקי דקלה, שהייתה עם הנאשמת באירוע נשוא כתב האישום

מטעם ההגנה, העידו טיסמנסקי דקלה (להלן – דקלה) והנאשמת והוגשו המסמכים הבאים:

נ/1 – מפה של הצומת

נ/2 - כתב הגנה שהוגש מטעם המדינה, בהליך אזרחי בו נתבעו עד התביעה, שוטר נוסף והמדינה, על ידי הנאשמת, טיסמנסקי דקלה ותובעים נוספים (בני משפחה קטינים)

מעדות עד התביעה והמסמכים שהוגשו מטעמו, השתלשלות העניינים הייתה כדלקמן:

ביום 29.8.11, בסמוך לשעה 11:00, נהגה הנאשמת ברכב בגבעתיים, ברחוב אילת ובהגיעה לצומת עם רחוב הדגנים, שם עמד העד לצורך חסימת הצומת, בשל עבודות כביש שבוצעו במקום, עצרה רכבה באמצע הצומת. עם הנאשמת היו ברכב שני ילדיה הקטינים.

העד ניגש אל הרכב וביקש מהנאשמת להזיז את הרכב.

הנאשמת הזיזה את הרכב לצד הדרך, תוך שהיא עומדת על מעבר חציה המסומן בצומת.

העד ביקש מהנאשמת שתזיז שוב את הרכב והנ"ל השיבה כי היא מיד נוסעת.

למעבר החצייה הגיע אדם מבוגר על כסא גלגלים והעד פנה שוב אל הנאשמת וביקש שתזיז את הרכב על מנת לאפשר לו לחצות את הכביש.

הנאשמת הזיזה את רכבה קדימה ולאחר שהולך הרגל חצה, חזרה שוב לאחור ועמדה על מעבר החצייה.

בשלב זה, הגיעה למקום דקלה, אשר נהגה ברכב ברחוב הדגנים ובהגיעה לצומת עם רחוב אילת, הבחין העד כי היא אוחזת בידה טלפון נייד. עם הנהגת היו ברכב שני ילדיה הקטינים.

העד הורה לנ"ל לעצור את הרכב ולהציג רישיונותיה, אך היא סירבה לעשות כן בתחילה.