מדינת ישראל נ' זלינסקי

החלטה

1.זוהי בקשת הנאשם לביטול הכרעת דין וגזר דין שניתנו בהיעדרו.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין נהיגה ברכהב שרישיונו פג בתקופה העולה על שישה חודשים בניגוד לסעיף 2 לפקודת התעבורה.

הנאשם לא התייצב, ולאור אי ההתייצבות ניתנו הכרעת דין וגזר דין בהיעדרו.

2.בבקשה נטען כי הנאשם עולה חדש אשר לא הבין כי הדו"ח שנמסר לו ע"י שוטר התנועה מהווה גם הזמנה לדין.

עוד טוען הנאשם כי מועד הדיון שנרשם בהזמנה לדין הינו יום 9.3.2009 בעוד הדו"ח נערך ביום 22.1.2010. בפועל, והדיון התקיים ביום 8.4.2010.

לא צורף תצהיר.

המאשימה מתנגדת לבקשה ומציינת כי הנאשם חתם על הזמנה לדין.

3.שני תנאים, שאינם מצטברים, נדרשים לביטול פסק דין בהתאם לסעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב - 1982. האחד – קיומה של סיבה מוצדקת לאי ההתייצבות, והשני מניעת עיוות דין. ככל שאין חשש לעיוות דין, לא יבוטל פסק הדין, אלא אם קיימת סיבה מוצדקת להיעדרות. ראה רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל, פד' נז'(6) 793, ר"ע 418/85 רוקינשטיין נ' מדינת ישראל, פד' לט'(3) 279, רע"פ 1773/04 אלעוברה אסמעיל נ' מדינת ישראל (2004) לא פורסם וע"פ 4808/08 מדינת ישראל נגד שרון מנחם (2009), לא פורסם. אי התייצבות כמוה כהודאה ואין לומר כי כל מי שכופר ולא התייצב זכאי לביטול פסק דין. כמו כן אין חובה לקיים דיון בבקשה לביטול פסק הדין בנוכחות הצדדים (ראה רע"פ 9142/01 וע"פ 4808/08 דלעיל).

4.לאחר שעיינתי בבקשה ושקלתי את טענות הצדדים לאור סעיף 130 (ח) וההלכות דלעיל מצאתי לנכון להיעתר לה ולהורות על ביטול פסק הדין.

5. החלטתי לקבל את הבקשה מהנימוקים הבאים : אכן כטענת הנאשם, ההזמנה לדיון נשאה תאריך שגוי וממילא הדיון לא התקיים במועד האמור בה בשנה הנכונה ומשכך, אין נפקא מינה לחתימת הנאשם על ההזמנה לדין.

6.לנאשם טענות ביחס לעובדות המיוחסות לו ומשכך, יש לתת לו הזדמנות להשמיע את דבריו.

7.לפיכך אני מורה על ביטול פסק הדין.

נקבע לדיון ליום 20.11.2011 שעה 14:00.

8.המזכירות תודיע לצדדים.

ניתנה היום, י"א אב תשע"א, 11 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: