מדינת ישראל נ' זכאים(עציר) ואח'

החלטה – משיב 3

1.כנגד המשיב 3 (להלן: "המשיב") ושניים מחבריו הוגש כתב אישום המייחס להם שורה של עבירות: ניסיון לחבלה בכוונה מחמירה בצוותא, פציעה שלא כדין על ידי שניים או יותר; תקיפה בנסיבות מחמירות; איומים בצוותא; החזקת אגרופן או סכין למטרה לא כשרה בצוותא; ונהיגה פוחזת של רכב. למשיב 1 יוחסה גם עבירה של נהיגה ללא רישיון. נסיבות האירוע האלים מיום 22.06.13 בהן בוצעו העבירות פורטו בהחלטת בית המשפט (כב' הנשיא ד' חשין) מיום 14.07.13 ונקבע כי קיימות לכאורה ראיות למעורבות המשיב באותו אירוע. עם זאת נקבע כי עוצמת הראיות למעורבות המשיב פחותה מעוצמת הראיות הקיימת נגד חבריו משיבים 1 ו-2 וכך גם לגבי רמת מסוכנותו. בשל כך הורה בית המשפט במסגרת אותה החלטה על שחרור המשיב בתנאים וזאת אף מבלי צורך להמתין לתסקיר שירות המבחן אודותיו באותו שלב. תנאי השחרור שנקבעו בהחלטה מיום 17.07.13 כללו הפקדות כספיות מצד המשיב ואמו. ברם, המשיב הפר את תנאי השחרור, הן בכך שלא הפקיד את הסכום שהיה עליו להפקיד, והן בכך שהוא עזב את בית אמו שנקבע כחלופה. בשל הפרת תנאי החלופה נעצר המשיב ובהחלטה מיום 31.07.13 הורה בית המשפט (כב' השופט י' מרזל) על מעצר המשיב עד לקבלת תסקיר בעניינו.

2.התסקיר הוגש ביום 20.08.13 ובמסגרתו פורטו קורות חייו של המשיב, בכלל זה הרשעותיו הקודמות בעבירות רכוש, אלימות ושבל"ר, בגינן נידון חמש פעמים למאסר בפועל. מהמאסר האחרון בגין סחר בסמים הוא שוחרר לפני כחמישה חודשים. קצינת המבחן ציינה את התרשמותה כי המשיב נתון בתהליך התדרדרות והוא סיגל לעצמו דפוסים עברייניים ומתקשה להיענות לסמכות והצבת גבולות. הערכת קצינת המבחן לגבי מסוכנותו של המשיב להישנות העבירה היא גבוהה וכי חווית המעצר אינה מהווה עבורו גורם מרתיע. שירות המבחן שלל את שתי חלופות המעצר שהוצעו, האחת בבית אביו והשנייה בבית חברתו של המשיב מזה כשנתיים, חיילת כבת 19. החלופה בבית האב נשללה בשל התרשמות קצינת המבחן מחוסר אמינותו נוכח העובדה שציין כי הוא הורשע בעבר רק פעם אחת בעבירות אלימות במשפחה בעוד שבפועל יש לו הרשעות נוספות בעבירות של אלימות במשפחה, היזק לרכוש ופגיעה בפרטיות. כן נשללה חלופה זו בשל אי מעורבות האב בחיי בנו, המשיב, והתרשמות קצינת המבחן כי האב התקשה למלא את תפקידו ההורי והוא אינו יכול להוות גורם סמכותי מציב גבולות ומצמצם סיכון עבור המשיב. היא ציינה כי גם חברתו של המשיב נמצאה כמי שלא תוכל להוות גורם סמכותי עבור המשיב.

3.לאור כל הנסיבות האמורות, בכללן הפרת תנאי השחרור, חרף העובדה שבית המשפט נתן במשיב אמון והלך לקראתו, והן לאור האמור בתסקיר, ביקש ב"כ המבקשת להורות על המשך מעצר המשיב עד לתום הליכי המשפט כנגדו. הוא הוסיף כי אין מדובר בהפרה חד פעמית אלא בהפרות חוזרות ונשנות שהביאו את אמו של המשיב לפנות מיוזמתה למשטרה להסיר ממנה את אחריותה כמפקחת על המשיב. כמו כן, בדו"ח שרשם השוטר שעצר את המשיב בבית אביו לאחר שעזב את בית אמו בו היה אמור לשהות בחלופת מעצר, ציין השוטר כי המשיב אמר לו שעזב את בית אמו כי "היה צריך להתאוורר". במזכר של השוטר שעצר את המשיב נרשם כי המשיב טען בפני השוטר "שאם היה מגיע שוטר אחר הייתי בורח בכל מחיר... אם לא הייתם מגיעים עכשיו אז עוד שעה לא הייתם מוצאים אותי במשך שנה, זו הייתה רק תחנת מעבר". לדברי ב"כ המבקשת מדובר במשיב חסר מורא מפני החוק עם עבר פלילי מכביד חרף גילו הצעיר, כבן 23, אשר מעל באמון שבית המשפט נתן בו. בנסיבות אלו אין מקום לבחון חלופה נוספת ויש להורות על מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו.

4.מנגד טען ב"כ המשיב כי אין מקום להתעלם מקביעותיו של בית המשפט (כב' הנשיא ד' חשין) בהחלטה האמורה מיום 14.07.13 כי הראיות כנגד המשיב חלשות מאלו שכנגד חבריו וכך גם מסוכנתו נמוכה יותר. גם אין להתעלם מהעובדה שבית המשפט הורה על שחרור המשיב לחלופה עוד בטרם קבלת תסקיר ואף בא לקראת המשיב בצמצום ההפקדה הכספית שהוא נדרש להפקיד כתנאי לשחרורו. אכן, המשיב הפר את תנאי מעצרו אך מדובר לדבריו בהפרה "טכנית", שכן הדבר נעשה לא מתוך מחשבה ותכנון מוקדם ועל כן אין בכך כדי להביא למעצרו ושלילה מוחלטת של מתן אפשרות לחלופה. גם לדברי השטות שאמר המשיב בעת מעצרו אין לתת משקל של ממש. לדבריו, חרף האמור בתסקיר יש לראות בחלופה בבית האב כחלופה ראויה. האב אמנם לא ציין כי הורשע מספר פעמים אך זאת בשל העובדה כי מדובר במסכת אחת סביב הסכסוך שלו עם אשתו לשעבר ולכן הוא התייחס לכך כהרשעה אחת. מה גם שהעבירה האחרונה אכן בוצעה לפני כשבע שנים. באשר לחברתו של המשיב נטען כי היא אמנם צעירה אך היא מהווה גורם חיובי ביחס למשיב. את החשש מפני הפרה נוספת ניתן לאיין באמצעות איזוק אלקטרוני.

5. אכן, בית המשפט ציין בהחלטתו כי עוצמת הראיות למעורבות המשיב פחותה מעוצמת הראיות הקיימות נגד חבריו משיבים 1 ו-2 וכך גם לגבי רמת מסוכנותו. בשל כך באותה עת, נתן בית המשפט אמון במשיב והורה על שחרורו לחלופת מעצר. ואולם, המשיב מעל באמון שניתן בו ומצב הדברים כיום אינו זה שהיה אז. כיום מלבד עילת המעצר שהייתה קיימת בשל המעשים שיוחסו למשיב בכתב האישום, קיימת עילת מעצר עצמאית הקבועה בסעיף 21(א)(2) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, בשל הפרת האמון של בית המשפט. כמו כן, חולשת ראיות יש בה כדי להצדיק בחינת חלופת מעצר ואולם תנאי בסיסי לשחרור לחלופת מעצר הוא האמון שרוחש בית המשפט בנאשם (בש"פ 3161/10 מדינת ישראל נ' מהרבנד, 2.05.10; בש"פ 995/09 קורס נ' מדינת ישראל, 7.12.09). במקרה זה, בו המשיב הפר במודע את תנאי חלופת המעצר שנקבעו לו, וכפי שעולה מחומר החקירה עזב את בית אמו לא פעם, ובפעם האחרונה לתקופה ארוכה, קשה עד בלתי אפשרי לתת בו את האמון הנדרש לשם שחרורו לחלופה. בלתי אפשרי לתת אמון זה מקום בו המשיב הצהיר מפורשות כי שהותו בבית אביו הייתה אך "תחנת מעבר" אל החופש מבלי שיהיה ניתן למוצאו. גם איני שותף לדעת ב"כ המשיב המתייחס להפרות ולמעשיו של המשיב בביטול. הפרת תנאי השחרור לא הייתה הפרה "טכנית" אלא מהותית ביותר, והדברים שהשמיע המשיב לפני השוטר שעצרו, לא היו אך דברי "שטות". מדובר בהבעת כוונות והודאה ולו ראשית הודיה ממשית בהפרת תנאי השחרור שיש להתייחס אליהן ברצינות רבה. גם ברור מאליו כי לא ניתן להורות על חלופת מעצר בבית אביו או חברתו שעה שההתרשמות הבלתי מסויגת של שירות המבחן ששוחחה עם שני אלו באופן ישיר הייתה כי הם אינם מסוגלים להוות גורם סמכותי ומציב גבולות למשיב, וודאי לא שעה שהוא כבר הוכיח במעשיו שהוא אינו נתון למרות מפקחיו.

סופו של יום, אפוא, נוכח כל האמור, ובשים לב להערכת שירות המבחן אודות המסוכנות הגבוהה הנשקפת מהמשיב להישנות מעשיו אם ישוחרר, אני מורה על מעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו.

המזכירות תשלח עותק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ט"ו אלול תשע"ג, 21 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: