מדינת ישראל נ' זירעיני(עציר)

גזר דין

בתיק שבפניי הורשע הנאשם על פי הודאתו כי בתאריך 15/6/10 נהג ברכב בהיותו פסול לנהיגה עפ"י צו פסילה שיפוטי שניתן ע"י בית המשפט לתעבורה בנצרת ביום 20/9/05 בתיק 3586/03 למשך 5 שנים וכן עפ"י צו פסילה שיפוטי שניתן ע"י בית משפט לתעבורה בנצרת ביום 20/1/10 בתת"ע 2775-01-10 למשך 12 חודשים ובהתאם לצו פסילה שיפוטי שניתן ע"י בית משפט לתעבורה בנצרת בתיק 2476-09-08 למשך 12 חודשים.

באותו מועד נהג הנאשם למרות שלא היה ברשותו רישיון נהיגה תקף משנת 1999 ואף לא תעודת ביטוח בת תוקף.

לבקשת הנאשם צורפו לתיק זה ת-3214/06 ות-11963/08, שניהם של בית המשפט לתעבורה בעכו. הנאשם הודה בכתבי האישום המצורפים והורשע על פי הודאתו.

לפי כתב האישום נשוא ת-3214/06, בתאריך 25/9/05 נהג הנאשם ברכב ללא רישיון נהיגה תקף (משנת 1999) וללא פוליסת ביטוח בת תוקף.

בהתאם לכתב האישום בת-11963/08, בתאריך 30/7/07 נהג הנאשם ברכב ללא רישיון נהיגה תקף (משנת 1999), ללא רישיון רכב תקף (רישיון הרכב פקע ביום 11/12/06) וללא פוליסת ביטוח בת תוקף.

הנה כי כן, הורשע הנאשם על פי הודאתו בביצוע העבירות הבאות:

נהיגה בזמן פסילה, עבירה על סעיף 67 לפקודת התעבורה.

נהיגה ללא רישיון נהיגה, עבירה על סעיף 10(א) לפקודת התעבורה (3 מקרים).

נהיגה ללא רישיון רכב, עבירה על סעיף 2 לפקודת התעבורה.

נהיגה ללא פוליסת ביטוח, עבירה על סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי (3 מקרים).

בטיעוניו לעונש ביקש ב"כ המאשימה להטיל על הנאשם מאסר בפועל, להפעיל במצטבר עונש של מאסר על תנאי למשך 10 חודשים, לדון את הנאשם למאסר על תנאי, לפסילה בפועל ממושכת, תוך הפעלה של 8 עונשי פסילה על תנאי במצטבר זה לזה ובמצטבר לפסילה שתוטל בתיק זה ובנוסף להטיל פסילה על תנאי וקנס. ב"כ המאשימה הפנה לעברו הפלילי והתעבורתי של הנאשם וביקש להסיק ממנו כי הנאשם רצידיביסט בעבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה. על רקע חומרת העבירות ועברו העשיר של הנאשם ביקש ב"כ המאשימה להטיל עונשים שיספקו הגנה ראויה לציבור.

ב"כ הנאשם התמקד בנסיבותיו האישיות של הנאשם וביקש להעדיפן על פני האינטרס הציבורי. לדידו, הטלת מאסר עלולה להחמיר מצבו של הנאשם. ב"כ הנאשם הסביר כי הנאשם בעל משפחה וילדים, מפרנס יחיד והעבירות דנן נבעו מרצונו לפרנס את משפחתו. ב"כ הנאשם טען כי עברו הפלילי של הנאשם אינו מכביד ומרבית העבירות שביצע הנן בתחום התעבורה. מכך מבקש ב"כ הנאשם להסיק כי הנאשם אינו אדם בעל אופי עברייני ולכן לגישתו ראוי להאריך את תקופת התנאי או לקצר ככל שניתן את תקופת התנאי שיופעל, לבל יסגל לעצמו הנאשם דפוסים עברייניים. ב"כ הנאשם טען כי הנאשם סיים כתה ה' ולכן קיים קושי בהבנה וכי כיום חווה הנאשם מצוקה נפשית.

הנאשם הביע חרטה על מעשיו, טען כי לא יעלה עוד על רכב וביקש התחשבות משום שתהא זו הפעם הראשונה בה ישהה בכלא.

בתי המשפט בערכאות השונות ציינו את חומרתה של עבירת הנהיגה בפסילה.

נהיגה בכבישי הארץ בזמן פסילת רישיון טומנת בחובה סיכונים רבים לביטחונם של המשתמשים בדרך – נוסעים והולכי רגל כאחד.

בנוסף, משקפת נהיגה בזמן פסילה התייחסות מבזה לחוק ולפסיקת בית המשפט.

לפיכך, נקבע בפסיקה כי יש לבטא את חומרת העבירה בענישה מרתיעה הכוללת עונשי מאסר בפועל בין כתלי הכלא לתקופה משמעותית ועונשי פסילה ממושכים (רע"פ 3878/05 יעקב בנגוזי נ' מדינת ישראל; רע"פ 9399/04 יחיא קרקי נ' מדינת ישראל; ע"פ 324/88 אבראהים אלאעסם נ' מדינת ישראל).

עם זאת, מלאכת הענישה הנה אינדיבידואלית ולכן בבוא בית המשפט לגזור את הדין עליו להפעיל את שיקול דעתו ולהתחשב בנסיבות ביצוע העבירות ובנסיבותיו האישיות של הנאשם. מדיניות ענישה כללית ועקרונית לעולם לא תוכל לבוא תחת שיקול דעתו של בית המשפט, המתחשב הן ב"עושה" והן ב"מעשה" (רע"פ 3674/04 אבו סאלם נ' מדינת ישראל; רע"פ 6115/06 מדינת ישראל נ' מוראד אבו לבן).

במקרה זה, נהג הנאשם ברכב בשלוש הזדמנויות נפרדות ללא רישיון נהיגה תקף ובאחת משלוש ההזדמנויות נהג בזמן פסילה.