מדינת ישראל נ' זיסמן

החלטה

לפניי בקשה להורות על מעצרו של החשוד למשך חמישה ימים נוספים על מנת שיוגשו כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים בעניינו.

מיוחסות לחשוד עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, זיוף בכוונה לקבל דבר בנסיבות מחמירות, שימוש במסמכים מזויפים, גניבה והלבנת הון.

מעובדות הבקשה עולה כי מתנהלת חקירה החל מיוני 2000 שעניינה חשד להונאת קרקעות בבעלות הפטריארכיה היוונית.

המדובר בעסקה להחכרת קרקעות באזור ירושלים הנמצאות בבעלות הפטריארכיה לקק"ל באמצעות חברה בבעלות יזם תושב ארה"ב – מר יעקב רבינוביץ ואזרח ישראלי - מר מורגנשטיין.

העסקה נעשתה בעזרתו של החשוד שהיה מתווך קרקעות בעת הרלוונטית.

נטען כי זויפה חתימתו של הפרטריארך על מסמכי העסקה, אשר בגינה התקבלו מקק"ל, במרמה, עשרים מיליון דולר.

ביום 22/4/10 אושרה הרשעתו של מר רבינוביץ במסגרת הפרשיה הנדונה על ידי בית המשפט העליון, בגין עבירות דומות המיוחסות לחשוד בתוספת לעבירה של שיבוש מהלכי משפט.

ביום 6/6/00 ומיד לאחר הגשת התלונה במשטרה ביחס לפרשה, עזב החשוד את הארץ ומאז שהה ברומניה עם בני משפחתו ולא שב ארצה עד להסגרתו ביום 17/11/10.

עיינתי בתיק החקירה והתרשמתי מקיומו של רף ראייתי בדמות ראיות לכאורה לפיו ביצע החשוד את העבירות המיוחסות לו.

אפיס את דעתו של הסנגור ואציין כי קביעה זו אינה נסמכת באופן בלעדי על הממצאים מאת הערכאות שדנו בעניינו של מר רבינוביץ.

עילת המעצר קשורה ביסוד הסביר לחשש כי שחרור החשוד יביא להימלטותו מן הדין.

תנאים מסיעים לגישתי זו מצאתי בדוח הסודי שסומן מב/2 בעמוד 3 שבו.

כמו כן, אין לכחד קיומה של עילת מעצר בדמות מסוכנות לביטחון הציבור, שעה שמדובר בעבירות לכאוריות שבוצעו תוך שיתוף של מספר עבריינים, בהיקף ניכר ובתחכום לא מבוטל.

דחיתי טענת אפליה הנלמדת מטענות הסנגור בהשוואת עניינו של החשוד לעניינו של מר רבינוביץ ולו נוכח עילת המעצר הנוגעת בחשש להמלטות מאימת הדין.

אמנם, חובה על בית המשפט לבחון חלופת מעצר גם בשלב זה אך סברתי כי מן הראוי להותיר בחינה זו לשלב שלאחר הגשת כתב האישום.

סברתי כי ראוי לקיים בדיקה מעמיקה בהקשר זה על מנת לבחון אפשרות לאיין באופן יחסי את המסוכנות הנובעת מן החשוד המהווה מסד לעילת המעצר בעניינו.

בשלב זה, לא מצאתי מי יתקע כף לידי כי שחרור החשוד לחלופת מעצר בית בבית בנו יביא בכל זאת לקיום הדיון בתיק העיקרי בנוכחותו. גם בהקשר זה מצאתי אינדיקציות לקביעתי בעמ' 3 למב/2.

אחרון אך לא בחשיבותו בהקשר זה - כתב האישום והבקשה למעצר עד תום ההליכים עתידים להיות מוגשים לבית המשפט המחוזי בירושלים. סברתי כי למצער נוכח הנימוס המחייב בין הערכאות לא יהיה זה ראוי כי תתקבל כעת החלטה מטעמי שתשפיע כלשהו על שיקול דעתו של בית המשפט המחוזי הנכבד.

נותר לדיון היקף מניין הימים המבוקש.