מדינת ישראל נ' זיידרמן

בפני

שופטת שרית קריספין-אברהם

הכרעת דין

כנגד הנאשם נרשמה, ביום 21.4.10, הודעת תשלום קנס בגין שימוש בטלפון נייד, שלא באמצעות דיבורית המותקנת ברכב, בעת שהרכב בתנועה (להלן – הדו"ח), עבירה על תקנה 28(ב) לתקנות התעבורה.

הנאשם כפר באישום המיוחס לו וביום 16.4.12, נשמעו הראיות בתיק שבנדון.

מטעם המאשימה, העיד רס"מ מוטי כליף, עורך הדו"ח והוגש הדו"ח, שסומן ת/1.

מטעם ההגנה, העיד הנאשם.

ע"פ גרסת המאשימה, ביום 21.4.10, בסמוך לשעה 11:00, נהג הנאשם ברכב ברמת גן, ברחוב לאן ובהגיעו לצומת עם רחוב ז'בוטינסקי, נצפה על ידי עד התביעה כאשר הוא אוחז בידו הימנית, בצמוד לאוזן ימין, מכשיר טלפון נייד.

העד הורה לנאשם לעצור את הרכב ורשם מפיו את הדברים הבאים:" נכון אבל אני עמדתי. זה לא נכון, עמדת לידי אני עמדתי בתמרור עצור, כיביתי את הטלפון ואמרת לי לעצור. השוטר לא ראה אותי מדבר בטלפון".

על פי גרסת הנאשם, הוא נהג כאמור, אך לא אחז את הטלפון הנייד בידו, שכן הטלפון היה מונח על רגלו. לטענתו, העד לא יכול היה לראות אותו, שכן מדובר ברחוב צר ותלול.

לאחר שבחנתי גרסאות הצדדים, הראיות שהוגשו מטעמם ושמעתי עדויותיהם, השתכנעתי במידה הנדרשת במשפט פלילי כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום וזאת מהנימוקים הבאים:

עד התביעה תיעד באופן מפורט את נסיבות ביצוע העבירה, תוך התייחסות לכל רכיביה ולעובדות הרלוונטיות לאישום. העד ציין כי נסע מאחורי רכב הנאשם, על גבי אופנוע משטרתי, הבחין בו אוחז בטלפון הנייד בידו הימנית, בצמוד לאוזנו הימנית, עבר לנסוע במקביל אליו והורה לו לעצרו את הרכב.

עדותו של עד התביעה הייתה עניינית, בהירה, עקבית ולא נסתרה בחקירה נגדית, שכן לא מצאתי כל קשר בין היות הרחוב צר ותלול, לכך שהעד לא יכול היה להבחין בנאשם כהלכה, מקום בו העד נסע מאחורי רכב הנאשם, כאמור לעיל.

הנאשם נמנע מלחקור את העד על הדברים שנרשמו מפיו בדו"ח, אשר יש בהם משום ראשית הודיה בביצוע העבירה ולכן, גרסת המאשימה בנקודה זו לא נסתרה.

הנאשם נמנע מלהביא לעדות את בנו הבגיר שהיה עמו ברכב והימנעות זו פועלת אף היא לחובתו.

לא ברור לי מדוע בחר הנאשם להניח את הטלפון הנייד על רגלו, כפי שטען בבית המשפט, אם לא עשה בו כל שימוש. יודגש כי על פי תקנה 28(ב), השימוש בטלפון נייד באמצעות דיבורית המצויה בטלפון עצמו, מחייבת הנחת הטלפון הנייד "באופן יציב המונע את נפילתו". לא ייתכן חולק, כי הנחת הטלפון הנייד על הרגל, אינה עומדת בדרישות התקנה.

לאור כל האמור לעיל, ולאחר ששבתי והזהרתי עצמי, שכן עדות יחידה הוצגה בפני במסגרת פרשת התביעה, הנני קובעת כאמור, כי הנאשם עבר עבירה כמיוחס לו בכתב האישום שבנדון.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, כ"ה אייר תשע"ב , 17 מאי 2012, במעמד הצדדים

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: