מדינת ישראל נ' זיידורף(עציר)

החלטה

1.בפני בקשה לחילוט ערבויות לפי סעיף 51 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) תשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים).

רקע עובדתי

2.המשיב 1 (להלן: המשיב) נחשד בשורה של עבירות ובטרם הוגש כתב אישום, שוחרר בתנאים והפר את תנאי השחרור שנקבעו בעניינו, כפי שיפורט.

המשיבה 4 הינה אשתו של המשיב והמשיבים 2 ו-3 הינם הוריה.

3.המשיב שוחרר בהחלטת בית משפט השלום בצפת מיום 2.6.11 במסגרת מ"י 2928-06-11, בתנאים של הפקדת סך 40,000 ₪ במזומן, חתימה על התחייבות עצמית בסך 20,000 ₪ והמצאת ערבות צד ג' בסך 20,000 ₪, שנחתמה ע"י המשיבה 4.

4.ביום 9.6.11 הוגש כנגד המשיב כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים לבית משפט זה. המדובר בכתב אישום חמור המייחס לו עשרים אישומים שעניינם עבירות זיוף ומרמה חמורות, נשק, מכס, הלבנת הון ואינוס במרמה שביצע, לכאורה, לאורך כ-6 שנים. באותו היום התקיים דיון בבקשה (כב' השופטת ברנט) והוא שוחרר בתנאי מעצר בית מלא לבית המשיבים 2 ו-3, בפיקוחם ובאיזוק אלקטרוני. כמו כן נקבע כי תנאי השחרור שנקבעו בבית משפט השלום בצפת יוותרו על כנם ותתווספנה ערבויות צד ג' של המשיבים 2 ו-3 בסך 20,000 ₪, כל אחת.

הערבויות, אם כן, הן פקדון במזומן בסך 40,000 ₪, התחייבות עצמית בסך 20,000 ₪ ושלוש ערבויות צד ג' בסך 20,000 ₪, כל אחת, שנחתמו ע"י המשיבים 2-4.

5.ביום 29.6.11 יצא המשיב ממעצר הבית לדיון שהיה קבוע בעניינו בבית משפט זה (שלא התקיים ונדחה ליום 3.7.11) ומאז נעלמו עקבותיו. מנהלת האיזוק האלקטרוני מסרה כי החל מיום 29.6.11 בשעה 09:00 המשיב לא שהה בכתובת מעצר הבית (בביתם של המשיבים 2 ו-3). בהמשך לכך הוצא צו מעצר כנגד המשיב, עד שאותר ונתפס בישוב ניל"י ביום 11.7.11.

6.בעקבות הימלטות המשיב הגישה המבקשת בקשה לחילוט ערבויות נגד המשיבים 1-4. ביום 3.7.11 התקיים דיון בבקשה בפני כב' השופטת ברנט, במהלכו נחקרו המשיבים 2-4. המשכו של הדיון התקיים בפניי ביום 12.7.11, בו נכח גם המשיב, שנתפס בינתיים.

טענות הצדדים

7.לטענת ב"כ המבקשת המשיב עזב את הבית ללא רשות, לאחר שהדיון שהיה אמור להתקיים בעניינו ביום 29.6.11, נדחה. המשיב נמלט באופן מתוכנן עד לתפיסתו ביום 11.7.11. כן נטען כי יש לתת משקל למעילת המשיב באמון שניתן בו בהחלטת שחרורו בתנאים מגבילים. לכן יש מקום לחלט את הפקדון במזומן ואת ההתחייבות העצמית.

בעניין המשיבים 2-4 נטען כי בניגוד למה שמסרו בבית המשפט, בהודעתם במשטרה לא מסרו שלא הבינו על מה חתמו, אלא מסרו גרסה שמיהרו ולא קראו את כתב הערובה.

לטענתה, המשיבים 2-4 הינם בגירים, בעלי שיקול דעת, יודעי קרוא וכתוב שהגיעו לבית המשפט במיוחד לצורך חתימה על כתבי הערובה. ב"כ המבקשת הפנתה לפסיקה לפיה מן הראוי שהפרת תנאי מתנאי השחרור תביא לחילוט הערבויות, לצורך שמירה על האינטרס הציבורי ביעילות ההליך הפלילי.

8.ב"כ המשיב טענה כי המשיב קיבל הודעה על דחיית הדיון שהיה קבוע ליום 29.6.11, לאחר שיצא מהבית ולכן בעצם עזיבתו את כתובת מעצר הבית, לא היתה הפרת תנאי השחרור. עם זאת, לא העלתה טענה בהתייחס להתחייבות העצמית.

בעניין ההפקדה במזומן טענה כי אמאל נאסר (להלן : אמאל) ולא המשיב, היא זו שהפקידה את הסכום בפועל והפנתה לטיעוני ב"כ המשיבים 2-4 בעניין זה.

9.ב"כ המשיבים 2-4 טען כי יש לצרף לבקשה את אמאל שהפקידה את הפקדון במזומן. כמו כן נטען כי עסקינן בערבות בדין הפלילי, שהיא ערבות מסוג מיוחד, שכן אין המדינה חפצה בכספי הערבים ויש לבחון את שאלת החילוט באספקלריה של האינטרס הציבורי.

ב"כ המשיבים 2-4 הוסיף וטען כי לא נבדק האם למשיבים 2-4 היכולת לשלם את כספי הערבות ולא הוסברו להם החובות המוטלות עליהם מכח ערבותם.

בנוסף נטען ע"י ב"כ המשיבים 2-4 כי המשיב עזב את מעצר הבית ברשות, על מנת להגיע לדיון בבית המשפט. בהמשך לכך הודיע המשיב למשיבה 4 שהוא עצור ועל כן לא קמה למשיבים 2-4 החובה להודיע למשטרה על הפרת המשיב את התנאים.

10.ב"כ המבקשת טענה בתגובה לבקשה לצרף את אמאל כמשיבה נוספת כי אין זה מתפקידו של בית המשפט להתחקות אחר מקור הכספים שהופקדו ואין מקום להיעתר לבקשת הצירוף.