מדינת ישראל נ' זיוד

החלטה

מונחת בפניי בקש הנאשם לביטול פסק דין שניתן בהעדרו.

מבוא

הנאשם קיבל הודעת תשלום קנס בגין עבירה של נהיגה במהירות של 116 קמ"ש בדרך עירונית בה המהירות המותרת הינה 80 קמ"ש, בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א- 1961.

הנאשם ביקש הישפט והתיק נקבע בפניי לדיון ליום 21.01.13.

הדיון נדחה לבקשת הנאשם באמצעות בא כוחו עו"ד רויטגרונד (להלן: "הסניגור") ליום 11.04.13. במועד הדיון הנ"ל לא היתה התייצבות מטעם הנאשם או בא כוחו, ועל כן הוא נשפט בהעדרו ונגזר דינו לקנס בסך 750 ₪, קרי, בגובה הקנס המקורי (להלן: "פסק הדין").

עתה מונחת בפניי בקשת הסניגור לפיה אמנם הוא קיבל את הייצוג והיה עליו להתייצב לדיון אולם, הוא פנה לעורך דין אחר בשם שי שלמה על מנת שיופיע במקומו לדיון, אך זה לא עשה כן בניגוד למוסכם ביניהם.

לטענת הסניגור, הפרת ההסכם על ידי עו"ד שי שלמה גרמה לאי התייצבות מטעם הנאשם ולמתן גזר דין בהעדר הופעה מצידו.

לתמיכה בבקשה צרף הסניגור אישור פקס מיום 10.04.13 בשעה 12:23 בדבר משלוח מכתב לעו"ד שי שלמה, לפיו התבקש לבדוק באם ניתן לסיים את התיק ללא ניקוד או לחילופין להודות בנהיגה ולכפור במהירות תוך כפירה מפורשת באמינות המכשיר.

דיון

סעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 קובע, כדלקמן:

"נגזר דינו של הנאשם בחטא או בעוון שלא בפניו, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הנידון, לבטל את הדיון לרבות את הכרעת הדין וגזר הדין אם ניתנו בהעדרו, אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין; בקשה לפי סעיף קטן זה תוגש תוך שלושים ימים מהיום שהומצא לנאשם פסק הדין אולם רשאי בית המשפט לדון בבקשה שהוגשה לאחר מועד זה אם הבקשה הוגשה בהסכמת התובע".

גזר הדין אשר ניתן כאמור ביום 11.04.13 הומצא לידי הסניגור ביום 18.04.13. על כן, לא ברור מדוע בחר הסניגור להמתין כחצי שנה עד להגשת בקשתו זו לביטול פסק הדין ולא ניתן הסבר כלשהו לאיחור ניכר זה.

די באיחור זה בכדי להורות על דחיית הבקשה. יחד עם זאת, לאחר שבחנתי את הבקשה אני סבור כי דין הבקשה להידחות גם לגופה.

לא מצאתי שקיימת עילה מוצדקת לאי ההתייצבות ואינני סבור כי קיים ייגרם עיוות דין בהשארת גזר הדין על כנו.

ברע"פ 3490/09 גל נ' מ"י (פורסם בנבו, 04.05.09) נקבע כי "אין בטענה כי נפלה טעות במשרדו של עורך דינו של המבקש כדי להצדיק דרך כלל את ביטול פסק הדין".

הסניגור בחר שלא להתייצב ולסמוך על משלוח מכתב לעורך דין אחר, יום לפני הדיון ולא לעקוב אחר תוצאות הדיון במשך מספר רב של חודשים. כמו כן, לא נשלחה הודעה לבית המשפט בדבר העברת הטיפול לעורך דין אחר כמקובל.

הנאשם נוהג משנת 1996 ולחובתו 11 הרשעות קודמות ביניהן 3 עבירות דומות. בנסיבות העניין, לא מצאתי כי ייגרם לנאשם עיוות דין בהשארת גזר הדין על כנו, שכן הקנס שהוטל על הנאשם הינו בגובה הקנס המקורי המופחת, אשר נקבע בצידה על עבירת ברירת המשפט ולא מצאתי, בנסיבות העניין, להחמיר עם הנאשם כמקובל, נוכח עברו הכולל 3 עבירות דומות.

לסיכום

בנסיבות אלה, אני דוחה את הבקשה.