מדינת ישראל נ' זיו פילוסוף

הכרעת דין

אזכה את הנאשם מחמת הספק.

כנגד הנאשם הוגשה הודעת תשלום קנס בשיעור 500 ₪, בגין נהיגה בלא זהירות בכך שנסע במהירות גבוהה לתנאי הכביש תוך כדי סטיות חדות ומסוכנות, עבירה בניגוד לתקנה 21(ג) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961. הנאשם בחר להישפט, וכפר בעובדות כתב האישום.

על פי עובדות כתב האישום ביום 8.7.12, שעה 00:20 לערך, במהלך סיור שגרתי בניידת כחול לבן בעודו נוסע בכביש 20 לכיוון דרום, בסמוך למחלף השלום, הבחין השוטר רס"ר צחי עגייב (להלן-השוטר) בנאשם הנוהג ברכב מ.ר. 7462371, אשר הגיע משמאלו במהירות גבוהה מאד, עקף את הניידת, והמשיך בנסיעה במהירות לא סבירה, והשוטר בעקבותיו תוך שמירת קשר עין עם הרכב. הרכב סטה בין נתיבי הנסיעה בצורה חדה ומסוכנת, חתך רכבים אשר נאלצו לבלום ולסטות על מנת לא להיפגע. השוטר המשיך בנסיעה אחרי הרכב דרך כביש 1, ומשם ימינה לכביש 4. במד המהירות בניידת נרשמה מהירות של 170 קמ"ש, כל זאת כאשר רכבו של הנאשם התרחק מהשוטר, אשר הצליח לעצור אותו רק סמוך למחלף ראשון לציון. הוסברה לנאשם מהות העבירה.

תגובת הנאשם משיוחסה לו העבירה: "נסעתי 110 ,לא מבין מה הבעיה".

מטעם התביעה העיד השוטר ובמסגרת עדותו הוגש הדו"ח אשר ערך (ת/1). מטעם ההגנה העיד הנאשם.

לגרסתו של הנאשם, הוא נסע ברכב פורד פוקוס, ולא הגיוני לטעון שנסע במהירות כה גבוהה, אשר ספק אם הרכב מסוגל להגיע אליה. הוא הוסיף כי מכביש 20 ועד למקום עצירתו נסע מרחק ניכר, ולא סביר שהשוטר לא יעצור אותו כל אותה נסיעה, תוך שימוש בכריזה.

עוד הוסיף הנאשם, כי כשטען בפני השוטר כי אין בניידת אמצעי למדידת מהירות, השוטר התרגז ואמר כי יבדוק מהי העבירה החמורה ביותר בה ניתן להאשימו. בפועל, אין בסיס לטענתו זו של הנאשם, שכן העבירה שיוחסה לו הינה מסוג ברירת קנס.

מעיון בחומר הראיות, לא ברור מדוע השוטר לא כרז לנאשם לעצור את הרכב או הזעיק ניידות נוספות על מנת לעצור מי שלטענתו נהג במהירות מסחררת ובאופן מסוכן. לבסוף, השוטר ייחס לנאשם עבירה לא חמורה, כל עיקר.

מאידך, הנאשם אינו כופר כי מסלול נסיעתו היה כפי שצוין בדו"ח.

בסופו של יום, אני סבורה כי הדוח אינו מפורט דיו. כך לדוגמא, לא ברור היכן הנאשם ביצע עקיפות מסוכנות והאם לכל אורך הדרך נסע השוטר במהירות של 170 קמ"ש, או שרק בסופו של האירוע, לא פורט מה היה המרחק בין הניידת לרכבו של הנאשם, וכיצד צומצמם הפער לבסוף.

משכך, החלטתי לאפשר לנאשם ליהנות מן הספק, ואכה אותו מחמת הספק.

ניתנה היום, י"ד אב תשע"ג , 21 יולי 2013, במעמד הצדדים התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: