מדינת ישראל נ' זידאן

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בביצוע עבירה של נהיגת רכב בעודו פסול מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה.

פסילתו של הנאשם נבעה מהחלטה מנהלית של קצין משטרה, אשר פסל את רישיונו של הנאשם לתקופה של 30 יום בנוכחותו.

ביום 4.7.13 טענו הצדדים לעונש בפני זאת כאשר בפני בית המשפט תסקיר מפורט של שירות המבחן למבוגרים ביחס לנאשם.

המדינה עתרה לענישה הכוללת מאסר בפועל לצד פסילה ארוכה ורכיבים נוספים צופי פני עתיד.

בנימוקיה תמכה המדינה את עמדתה העונשית בפסיקה רלוונטית וכן הפנתה לעברו התעבורתי המכביד, לשיטתה, של הנאשם לפיו לחובתו 67 הרשעות קודמות על פני ותק נהיגה משנת 1994.

ההגנה מצידה ביקשה לקחת בחשבון את הודאת הנאשם, את נסיבות ביצוע העבירה ואת נסיבות חייו כפי שהן באות לידי ביטוי בתסקיר המפורט.

ההגנה הסבירה כיצד פסילה ארוכה עשויה לפגוע ביכולת הפרנסה של הנאשם וביקשה לאמץ את המלצות שירות המבחן בעניין זה.

דיון וגזירת הדין –

מתחם הענישה ביחס לעבירה של נהיגה בזמן פסילה הוגדר ע"י בית המשפט המחוזי של באר-שבע

בעפ"ת 59810-07-12 דרור אביטל נגד מדינת ישראל. (להלן – פרשת אביטל)

בהתאם לקביעתו של בית המשפט המחוזי ינוע מתחם זה בין מאסר על תנאי בנסיבות קלות ועד לשנת מאסר בפועל.

בפרשה שבפני הנאשם עצמו נורמטיבי מהפן הפלילי, הוא מורשה במקור לנהיגה ואין לחובתו עבירות נלוות מעבר לנהיגה עצמה בזמן פסילה (למעט עבירת הביטוח).

האירוע נשוא תיק זה התרחש לפני כשנתיים ולא תלוי כנגד הנאשם מאסר מותנה.

מנגד, לחובת הנאשם עבר תעבורתי הכולל 67 הרשעות קודמות כולל 5 שבוצעו לאחר העבירה נשוא תיק זה.

נכון כי אין המדובר בנהג חדש אלא במי שאוחז ברישיון משנת 1994, אך לחובת הנאשם גם גרימת תאונה בשנת 2010 לאחר שחצה צומת באור אדום וכן לחובתו עבירת מהירות חמורה משנת 2011 לגביה נשפט בבית המשפט בחיפה.

המדובר ללא ספר בעבריין תנועה סדרתי אשר ביצע מגוון רחב מאד של עבירות תנועה.

גם שירות המבחן למבוגרים הגיע למסקנה כי אין לשלול סבירות להישנות ביצוע עבירות תעבורה נוספות אך למען ההגינות הדגיש כי לא בתחום של נהיגה בזמן פסילה.

שירות המבחן הבהיר כי הנאשם הפנים את חומרת העבירה הנוכחית ולקח לגביה אחריות מלאה.

המלצתו של השירות הייתה להסתפק בענישה הכוללת מאסר מותנה וקנס תוך שהודגשה משמעות הפסילה עבור נאשם ספציפי זה.