מדינת ישראל נ' זידאן(עציר)

החלטה

בפניי בקשה להארכת מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים, וזאת לאחר שהוגש נגדו כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה ברכב בידי בלתי מורשה, נהיגה בזמן פסילה, אי ציות להוראות שוטרים ועבירות נלוות.

סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו 1996 (להלן: "חוק המעצרים"), הוא הקובע את מסגרת הדיון בבקשה מעין זו.

לפי הוראות הסעיף ניתן להורות על מעצרו של נאשם, עד תום ההליך המשפטי נגדו מכמה עילות, אשר הרלוונטית לענייננו היא קיום חשש שהנאשם יסכן את בטחון הציבור אם לא ייעצר. עוד קובע הסעיף מספר סייגים והם קיום ראיות לכאורה לאשמתו של המשיב, והיעדר אפשרות "להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחירותו של הנאשם, פחותה".

במסגרת הדיון בבקשה טען הסנגור בהרחבה נגד קיומן של ראיות לכאורה והצביע על כשלים בחקירה, עדויות שלא נגבו ופעולות שלא ננקטו.

לאחר שעיינתי בחומר החקירה, מצאתי כי כנגד המשיב קיימות ראיות טובות לכאורה.

ראשית, אין חולק כי רכבו של המשיב, אשר רשום על שמו, ואשר על פי הצהרתו בחקירה נרכש על ידו מכספו (על אף שאינו מחזיק ברשיון ועל אף שנפסל מנהיגה), היה מעורב באירוע. הרכב זוהה בוודאות בידי השוטרים והסנגור אף הצהיר בדיון כי אינו חולק על עובדה זו, אלא טוען כי לא המשיב הוא שנהג ברכב אלא אחיו.

לפחות שניים מהשוטרים, רביע קייס ועומרי כוכבי, טוענים בדוחות שערכו כי זיהו את המשיב בוודאות, וזאת לאחר שבמהלך האירוע עמדו מרחק קצר מאוד ממנו, כוכבי ליד הדלת הימנית של הרכב אותה ניסה לפתוח וקייס במרחק של 3 מטרים מהנהג, לדבריו.

המשיב כאמור מכחיש את מעורבותו וטען כי חזר מעבודתו בשעות אחר הצהריים וכי היה בביתו. יחד עם זאת, מצאתי כי קיימות סתירות לא מועטות בגרסתו של המשיב, הן לעניין מקום הימצאו והן לעניין הנמצאים עימו. בחקירה אחת ציין המשיב כי לא יצא מביתו ואילו האחרת כי שהה מחוץ לביתו ו"כל השכונה ראתה אותו". דברים אלה הוכחשו בידי אמו ואשתו אשר טענו כי היה איתן כל העת ולא יצא מביתו.

גם בעניין נוכחות הנשים עימו קיימת סתירה בין דבריו לדברי אימו ואשתו, וכך גם בין דבריו לדברי אביו.

המשיב וכן אשתו טענו כי משעות אחר הצהריים עמד הרכב בחנייה ולא יצא ממנה, אולם כאמור אין מחלוקת שהרכב היה מעורב באירוע.

הסנגור הרחיב טענותיו בעניין פעולות חקירה שלא נעשו ובעניין נטילת אחריות של אחיו, הדומה לו מאוד כנטען.

אכן, החקירה אינה מושלמת, אולם מעטות הן החקירות המושלמות. סבורני כי בשלב זה קיימות ראיות לכאורה, אשר מתחזקות בסתירות בין דברי המשיב לדברי בני משפחתו ובשינויי הגרסה של המשיב עצמו.

באשר לטענה כי אחיו של המשיב נהג ברכב, הרי שאחיו לא התייצב למסירת עדות, ומעבר לדברי הסנגור בפניי, לא מצאתי בשלב זה ראייה לטענה זו. בשלב זה המדובר בטענה כללית, שאינה נתמכת בדבר ואינה יכולה לאיין את הראיות נגד המשיב, אשר כוללות כאמור דוחות שני שוטרים הטוענים לזיהוי.

הסנגור הוסיף וטען כי מדובר בעבירת תעבורה, אשר בגינה אין הצדקה למעצר עד תום ההליכים. אינני מקבל טענה זו. אין המדובר בעברת תעבורה גרידא, אלא בעבירה חוזרת של נהיגה בידי בלתי מורשה, בזמן פסילה שהוטלה עליו בגין עבירות חמורות קודמות, של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, וזאת תוך בריחה מהשוטרים שניסו לעצור אותו.

סבורני כי מדובר במסוכנות בולטת ויוצאת דופן, אשר מצדיקה מעצרו של המשיב, אשר כנגדו מאסר מותנה לתקופה ממושכת.

בשלב זה לא הוצגה בפניי חלופה כלשהי, בוודאי לא חלופה ראויה, לפיכך אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב עד תום ההליכים בשלב זה. אם תוצג חלופה היא תישקל.

ניתנה היום, ו' אדר תשע"ד, 06 פברואר 2014, במעמד המשיב, סנגורו עו"ד חסן וב"כ המבקשת עו"ד שושו. .

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: