מדינת ישראל נ' זידאן(עציר)

החלטה

1.נגד המשיב הוגש בבימ"ש זה כתב אישום מתוקן (ת.פ. 29447-04-11) המייחס למשיב סחר בסם מסוכן, עבירה לפי סעיף 13 + 19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] תשל"ג – 1973 וכן החזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי בלבד, עבירה לפי סעיף 7 (א) + (ג) לפקוד הנ"ל.

2.על פי הנטען בכתב האישום המתוקן, ביום 07.04.2011, החזיק המשיב ברשותו בסם מסוכן מסוג חשיש בכמות שאינה ידועה למאשימה.

ביום 07.04.11 סמוך לשעה 18:49, בכביש הראשי ליד עסק "אביזרי רכב הצפון" בכפר מנדא (להלן: "המקום") נפגש המשיב עם שאדי עאלם ונבוי עאלם (להלן: "הקונים"), ובתמורה לחלק מהסם שנתן להם העבירו הקונים לידי המשיב סכום של 50 ₪.

בחיפוש שנערך על גופו של המשיב נמצאה ברשותו כמות סם מסוג חשיש במשקל של 33.83 גרם נטו וזאת ללא היתר כדין וכן סחר בחלק מכמות הסם.

3.בד בבד עם הגשת כתב האישום המתוקן הגישה המבקשת בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, בהתאם לסעיף 21 (א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשל"ז- 1996, (להלן: "חוק המעצרים").

4.ב"כ המבקשת, בטיעוניה בפניי, חזרה על הבקשה למעצר עד תום ההליכים וביקשה מבית המשפט להורות על מעצר המשיב עד תום ההליכים, נוכח קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה של המשיב, בהן תיעוד של העסקה, תפיסת הסם על גופו של המשיב ועדויותיהם של הקונים.

5.ב"כ המשיב, בטיעוניו בפניי טען, כי מעיון מעמיק בחומר עולה תמונה שונה לחלוטין מזו שמציגה המאשימה. ב"כ המשיב פירט בהרחבה כי חומר החקירה מצביעה שהחשוד הדומיננטי והרוח החיה במכירת הסם, כפי שעולה גם משלושת המזכרים שערכו השוטרים, הינו אדם בשם סאלח עבדאללה, שברח מהשוטרים עת שביקשו לעוצרו ושברכבו ובגופו נתפסו כמות של סמים וסכום כסף.

עוד ציין ב"כ המשיב, כי המשיב מסר גרסה לפיה נכח בעסקת הסמים שנערכה בין סאלח עבדאללה לבין הקונים אשר מסרו שתי עדויות במועדים שונים, וכי מעדויות אלה עולות סתירות ותהיות בין היתר, באשר לטענת הקונים כי מסרו למשיב סכום כסף בעת מכירת הסם לכאורה, לבין העובדה כי לא נתפס ברשותו סכום הכסף הנטען, אלא הכסף נמצא דווקא ברכבו וברשותו של סאלח עבדאללה.

ב"כ המשיב ציין שלכל היותר ניתן לייחס למשיב עבירה של תיווך.

עוד טען ב"כ המשיב, כי מאחר והחשוד הנוסף - סאלח עבדאללה, שוחרר למעצר בית של 5 ימים בלבד, יש לגזור גזירה שווה גם לגבי המשיב הנ"ל.

בנוסף ציין שלמשיב אין עבר פלילי כלל בעבירות הסמים, וביקש מבית המשפט להורות על שחרורו של המשיב למעצר בית בפיקוח מלא בבית הוריו או באמצעות אזוק אלקטרוני ולחילופין ביקש, במידה ובית המשפט לא ייעתר לשחרור, לשלוח את המשיב לקבלת תסקיר מעצר.

6.סמכותו של ביהמ"ש לצוות על מעצרו של משיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו מעוגנת בסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים, התשנ"ו - 1996). בהתאם לסעיף הנ"ל יש צורך בקיומם של שלושה תנאים מצטברים:

א.קיום ראיות לכאורה להוכחות אשמת המשיב.

ב.קיום עילה למעצר.

ג.חלופת מעצר.

7.ראיות לכאורה

בבש"פ 8087/95 – שלמה זאדה נ' מדינת ישראל.פ"ד נ(2),133,עמ' 143 נקבע:

"קיים הבדל מהותי בין "ראיה לכאורה" הדרושה למעצר עד תום ההליכים לבין "ראיה רגילה" (או "ראיה מוחלטת") הדרושה להרשעה או לזיכוי. "ראיה לכאורה" היא מטבעה ראיה גולמית. היא טרם עברה את כור ההיתוך של ההליך הפלילי. אין כל אפשרות להכריע על פיה את אשמתו או את חפותו של נאשם. מידות ההוכחה הרגילות בין זו (האזרחית) של עודף ראיות או נטייה של מאזן ההסתברות ובין זו (הפלילית) של שכנוע מעבר לכל ספק סביר - אינן תופסות בה. "ראיה לכאורה" היא אפוא ראיה אשר טמון בה פוטנציאל ראייתי, אשר יוצא מהכוח אל הפועל בעתיד, בסיום ההליך השיפוטי. בעוד שראיה "רגילה" נבחנת בסיום ההליך השיפוטי, מתוך הסתכלות מן ההווה אל העבר, הרי הראיה "לכאורה" נבחנת בתחילת ההליך השיפוטי או במהלכו, מתוך הסתכלות מן ההווה אל העתיד."

 על בית המשפט לשאול את עצמו לעניין ראיות אלה את השאלה הבאה: