מדינת ישראל נ' זידאן(עציר)

החלטה

בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים.

למשיב מיוחסות עבירות של התפרצות לבניין שאינו למגורים והיזק בזדון, בכך שבין יום 13.11.10 שעה 14.00, ליום 14.11.10 שעה 22.45, התפרץ למרכז מבקרים בכפר מנדא ע"י שבירת חלון המבנה וכניסה פנימה ושם גנב מצלמה וכספת שהייתה בתוך ארון נעול ואשר הכילה 2,000 ₪.

המשיב חולק על קיומן של ראיות לכאורה.

לצורך ההליך שבפניי, על המבקשת להצביע על שלושה יסודות מצטברים לבסס מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, ראיות לכאורה, עילת מעצר והעדר אפשרות לשחרור המשיב לחלופה.

לעניין הראיות לכאורה יש להניח ראיות המקימות סיכוי סביר להרשעת המשיב ואין הנדרש לצורך ההליך כאן להצביע על ראיות להוכיח את האשמה למעלה מכל ספק סביר.

הראייה המרכזית עליה נסמכת המבקשת היא טביעת אצבע שנלקחה מצידו החיצוני של חלון הממ"ד של המבנה, אשר נמצא בגובה של כ- 1.80 מ"ר מהרצפה. לפי חוו"ד מומחה המדובר בטביעת אצבע של המשיב. המדובר בראייה שיש בכוחה, אף לבדה, להוכיח למעלה מכל ספק סביר כי המשיב ביצע את העבירה, ובוודאי להקים סיכוי סביר לכך, שעה שהמשיב לא מציג הסבר מניח את הדעת להימצאות טבעית אצבע שלו בזירת ביצוע העבירה.

בחקירתו במשטרה מיום 16.3.11, הטיח חוקר המשטרה בפני המשיב את העובדה כי טביעת אצבע שלו נמצאה במקום הנ"ל, והמשיב הסביר זאת בכך שהוא ביקר את אשתו במרכז הנ"ל ב- 20 הזדמנויות כאשר אשתו נהגה להזמינו לשם וכי הוא נגע בחפצים שונים במקום באישורו של המנהל של המרכז ושל הפועלים שעובדים שם.

גם בהנחה והייתי מאמץ את טענת המשיב כי ביקר במרכז, שם שוהה אשתו במסגרת פעילות מסויימת, פעילות שאינה במחלוקת בין הצדדים, אין בכך כדי להסביר המצאות טביעת האצבע על חלון, ובוודאי אין להסביר המצאותה בצידו החיצוני של חלון חדר הממ"ד.

למעלה מכך, עיינתי בחקירתה של אשת המשיב מיום 20.3.11, אשר שללה כי המשיב נכנס אי פעם לאותו חדר ואף ציינה מפורשות כי הוא לא נכנס מעולם לתוך המרכז.

המשיב לא ציין בחקירתו במשטרה כל ראייה, לרבות עדים מטעמו, לתמוך בטענתו כי הוא ערך ביקורים של תיירים במקום כפי שטען בפניי. כאמור העדים, אשתו ואחרים שנחקרו במשטרה הכחישו כל זיקה בין המשיב לבין המרכז.

טוענת הסניגורית כי חוקר שגבה את עדות המשיב במשטרה לא ציין בפניו את המועד הספציפי של ביצוע העבירה וכי הדבר מהווה מחדל . אכן, עיון בחקירת המשיב מגלה כי השוטר לא הטיח בפני המשיב את מועד ביצוע העבירה, הרלבנטי לטביעת האצבע שהמשטרה מבקשת להתבסס עליה להוכחת החשד שיוחס אז למשיב. יחד עם זאת, אין בכך כדי ליטול מעוצמת הראיות לכאורה בשלב זה והדבר ייבחן במסגרת הכרעת הדין בתיק העיקרי.

סיכומו של דבר, מצאתי כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת ביצוע העבירה.

קיימת עילת מעצר של מסוכנות לרכושו של הציבור לנוכח התעוזה בביצוע העבירות, ע"י שבירת חלון כניסה אל תוך המבנה, וגניבת כספת ורכוש אחר כפי שתואר באישום, וכן לנוכח עבר פלילי מכביד ביותר של המשיב הכולל גם עבירות רכוש ואלימות. המשיב ריצה בעברו מאסרים בפועל לתקופות שונות ואף מרצה כיום מאסר בפועל. חרף כל אלה נמצא מבצע את העבירות, כך לכאורה, בתיק שבפניי והדבר מלמד על מסוכנות.

יחד עם זאת, לא מצאתי להעתר לבקשה מהטעם לפיו המשיב מרצה מאסר, כאמור, ממנו, כך לפי הצהרתו, אמור להשתחרר בסוף אוגוסט 2011. החזקתו במאסר כאמור, יש בה כדי לאיין את הסיכון הנשקף ממנו לרכוש הציבור. לא מצאתי הצדקה להורות על מעצרו עד תום ההליכים בתיק זה שעה שהוא מוחזק בבית סוהר ובכך מורחק מרכושו של הציבור.

מהטעם הנ"ל, אני דוחה את הבקשה למעצרו עד תום ההליכים.

מאחר ודחיתי את הבקשה בשל החזקת המשיב במאסר כאמור, רשאית המבקשת להגיש בקשה לעיון חוזר עובר למועד שחרורו של המשיב מהמאסר, בטענה של שינוי נסיבות, הדיון יתקיים והחלטה תינתן לאחר שמיעת טיעוני הצדדים בבקשה במידה ויתבקש.

במידה והמשיב יבקש לצאת לחופשה במהלך ריצוי מאסרו, יודיע שירות בתי הסוהר למבקשת אודות בקשה זו לפני דיון והחלטה בה על מנת שזו תוכל להגיש בקשה לעיון חוזר, שהרי יציאת המשיב לחופשה במהלך ריצוי מאסרו, יש בה כדי לאיין את ההחלטה ויש בה כדי לסכן את רכוש הציבור.

ניתנה והודעה היום כ"ד אדר ב תשע"א, 30/03/2011 במעמד הנוכחים.

וויליאם חאמד, שופט

החלטה