מדינת ישראל נ' זידאן

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בכתב האישום המתוקן בביצוע עבירה של כריה שלא כדין, לפי סעיף 111(א) לפקודת המכרות ובעבירה של הסגת גבול, לפי סעיף 447(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977.

בתאריך 15.04.07, החל משעות הבוקר, הנאשם חצב טוף באמצעות מחפרון באזור ריחנייה.

תסקיר שירות המבחן:

מתסקיר שירות המבחן עולה כי הנאשם בן 37, נשוי, מתפרנס כעצמאי מביצוע עבודות עפר.

בנוגע לעבירה נשוא תיק זה, הנאשם לקח אחריות חלקית מאוד על התנהלותו הבעייתית. לדבריו, נקרא לבצע הזמנת עבודה אולם לא החתים עליה את מזמין העבודה, על כן יתקשה להוכיח זאת.

להערכת שירות המבחן, ענישה מותנית מלשוב ולבצע עבירה דומה, תהווה מנוף להמשך התנהגות נורמטיבית בעתיד.

טיעונים לעונש:

ב"כ המאשימה טענה כי המדובר בעבירות חמורות הגורמות לנזק בלתי הפיך. ב"כ המאשימה בקשה להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס גבוה. כמו כן בקשה לחלט טרקטור המחפרון באמצעותו בוצעה העבירה החמורה או לחילופין חילוט הערבות הבנקאית שהופקדה תמורת החזרתו לידי הנאשם.

מטעם המאשימה העיד מר יוסי ויצבורגר, אחראי על המחצבות והכריה במדינת ישראל מטעם משרד התשתיות. העד הגיע למקום האירוע יומיים לאחר שהנאשם נתפס במקום בזמן כריה בלתי חוקית. לדברי העד, הנזק שמצא במקום הינו חציבה טרייה בהר לאורך של 90 מטר בגובה של 12 מטר. מדובר בפגיעה בנוף ולא ניתן להחזיר את המצב לקדמותו, מדובר בשטח שמור בעל רגישות גבוהה, כאשר גם אם היו מבקשים לפתוח במקום מחצבה, המוסדות הממשלתיים לא היו מאשרים זאת.

הסנגור טען מצידו, כי כתב האישום מייחס לנאשם כריה בלתי חוקית, של מספר שעות בלבד, והסגת גבול. הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה, חסך זמן שיפוטי יקר ומתסקיר שירות המבחן עולה כי הנאשם נטל אחריות מלאה על מעשיו, הפנים חומרתם ועצם קיומו של ההליך מהווה מרכיב עונשי משמעותי. הסנגור הגיש דו"ח סוציאלי של השירותים החברתיים בכפרו, המתאר את אופיו של הנאשם והתנהלותו החיובית. המדובר בנאשם נורמטיבי לחלוטין, ללא עבר פלילי וניתן לראות במעשה מעידה חד פעמית, כאשר אין מקום לגזור עליו מאסר בפועל ואף אין מקום להטיל עליו קנס. לסיכום ביקש הסנגור שלא למצות את הדין עם הנאשם ולהסתפק בחתימה על התחייבות להימנע מעבירה.

סיכום

הנאשם הורשע על פי הודאתו בביצוע עבירות של כריית טוף שלא כדין והסגת גבול. המדובר בעבירות חמורות, הגורמות נזק בלתי הפיך לסביבה, כפי שהעיד המפקח על המכרות מטעם משרד התשתיות, אשר מדבריו עולה תמונה מדאיגה בדבר היקף הנזק הסביבתי שנגרם במקרה זה, כמו גם מימדי התופעה של כרייה שלא כדין בארץ והקושי בתפיסת העבריינים. ראה לעניין זה דבריו של כב' השופט א' א' לוי ברע"פ 6438/06 אבו שאהין חכמת:

"חומרתה של כרייה בלתי חוקית נעוצה בנזק בלתי-הפיך הנגרם כתוצאה ממנה, שהרי אין הטבע מחדש את משאביו הקיימים בו מבראשית".

אין ספק כי חומרת העבירה מחייבת ענישה כואבת ומרתיעה ועל כן איני רואה הגזמה בעתירתה של התביעה להטיל על הנאשם עונש של מאסר בפועל וכן משנעברה העבירה למטרות רווח ובעבור בצע כסף מן הראוי כי העונש יפגע אף בכיסו של הנאשם.

שירות המבחן המליץ להטיל על הנאשם ענישה מותנית בלבד, אולם המלצתו של שירות המבחן הינה לעולם בגדר המלצה, כאשר שרות המבחן רואה לנגד עיניו את האינטרס הטמון בשיקומו של הנאשם, ובית המשפט לבדו הוא האמון על האיזון הנכון, בין הפן ההרתעתי והאינטרס הציבורי, ונסיבותיו האישיות של הנאשם, לרבות הפן השיקומי.

כפי שקבע כב' השופט שמגר (כתוארו דאז) בע"פ 344/81 מ"י נ' סגל , פ"ד ל"ה (4) 313:

"שיקוליו של שירות המבחן למבוגרים אינם חופפים בהכרח את שיקוליו של בית המשפט, וזאת, אין היתר, מאחר שהוא אינו מופקד על הראייה הכוללת, הבוחנת גם את אלמנט ההרתעה הכללי ונתונים כיוצא באלה. לכן, אין לבוא בטרוניה אל שירות המבחן, אם הוא נותן דעתו בעיקר לאינטרס האישי של הנאשם, ואף מוכן להציע הצעות לשיקום, המעוגנות, לעתים, בהערכה ובהתרשמות ותו לא. השירות רואה את עיקר מעייניו במיצויו של היבט מוגדר של הנתונים, הנאספים לקראת ההכרעה השיפוטית, ובית המשפט הוא שיוצר את האיזון הנאות בין הנתונים השונים ומופקד על ראייתו של השלם להבדיל מן הקטע או המקוטע".

זהו המקום לצטט דבריה של כב' השופטת חיות ברע"פ 5176/03 בן ציון סוריאנו:

"עמדת שירות המבחן אינה אלא אחד השיקולים העומדים בפני בית המשפט בגוזרו את הדין, ועליו מוטלת החובה לערוך את האיזונים הנדרשים: לעיתים יקבל את עמדת שירות המבחן ולעיתים ידחה אותה" .