מדינת ישראל נ' זיד(עציר)

הכרעת דין

על פי הודאת הנאשם, בעובדות כתב האישום, מפי ב"כ, הנני מרשיעה אותו בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

ניתנה והודעה היום כ"ה חשון תשע"א, 02/11/2010 במעמד הנוכחים.

רובין לביא, שופטת

טיעונים לעונש

התובע:

מגיש את ההרשעה ואת התנאי (מוגש ומסומן ת/1)

בית המשפט המציא את גזר הדין ובו המאסר המותנה. באותו עניין היה מדובר בעבירה ראשונה ללא עבירה מותנית, הסתפקו ב-5 ימי מעצר ומאסר מותנה של חודשיים למשך שנה.

אני עותר להפעלת המאסר המותנה, אבקש להוסיף התחייבות וקנס.

הסניגור:

הנאשם צעיר לימים, על גבול הקטינות ואכן תלוי נגדו מאסר מותנה של חודשיים, הודה בהזדמנות הראשונה. הוא נכנס לתחומי ישראל כדי לעבוד לאחר שאביו ביקש ממנו בשל מצוקה כלכלית אמיתית,אף אחד לא עובד. יש לו אחות אך היא לא יכולה לבוא ולעבוד עבודה פיזית. הוא נאלץ לבוא ולעבוד. הואיל ואין עבירות נלוות וגם לא עבר עבירות נוספות ואין חשד לעבירות נוספות ואין היבט ביטחוני, אבקש להסתפק במאסר המותנה, אני ממציא פסיקה מביהמ"ש השלום באשקלון, הוסיף יום אחד בלבד ובית המשפט נתן לו חודש אחד לשלושה חודשים תנאי. אבקש שבית המשפט יוסיף יום אחד. חודשיים זו תקופה משמעותית. כולי תקווה שהפעם הוא למד את הלקח. עוד שבועיים יחול חג הקורבן שחל בעדה המוסלמית. הוא יצטרך לבלות אותו במאסר וללא משפחה. אבקש לפני החגים לא לחייב בתשלום כסף בנוסף למצב הכלכלי של המשפחה.

לדבריו חבריו אחרי העבודה אמרו לו בו לעבודה ולכן הוא הלך לחוף. הוא לא היה מעולם בים.

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו מפי סניגורו/ה בכך שביום 22/10/10 בשעה 22:45, בחוף ט"ו באשדוד נמצא שוהה בישראל שלא כדין, ללא אישור כניסה או שהייה.

הנאשם עבר עבירה זמן קצר ביותר לאחר שנדון בגין עבירה זהה: בתאריך 27/8/10, נדון בבית משפט שלום בתל אביב לחודשיים מאסר מותנה, תוך שבית המשפט הסתפק ב-5 ימי המעצר ולא הוסיף לכך מאסר. מצאתי כי באותו עניין בית המשפט התחשב בכך שעברו נקי, גילו צעיר, הוא יליד 22/12/1991 והוא גר בכפר דיר עמאר שליד רמאללה.

טוען התובע הואיל במאסר המותנה לא היה משום הרתעה, מן הראוי להפעיל המאסר המותנה ולהפעיל מאסר במצטבר, בעוד הסניגור מבקש להסתפק בתקופת החודשיים מבלי להוסיף מאסר.

בברע"פ  3173/09 מחמד פראגין נגד מדינת ישראל, בימש"ע  ביום 5.5.09 קבע כי אינם סבורים כי יש לכנות את גישת בימ"ש מחוזי ב"ש בשם "תעריפיות" שכן ציין החומרה אך הוסיף כי יש צורך בבדיקה אינדוידואלית. כבוד השופט רובינשטיין ציין כי  האתגר הינו האיזון : "תורת הגישה האינדיבידואלית", כדברי הנשיא אלון בע"פ 433/89 אטיאס נגד מדינת ישראל ( פד"י מג (4),175). על פיה:

"אין דנין את האדם אלא לפי מעשיו של אותה שעה " (התלמוד הבבלי (ראש השנה ט"ז,ב).

 יחד עם זאת מדובר בסיטואציה שלה דמיון למלין, מסיע ומעסיק השוהים הבלתי חוקיים  ולגנבי הרכב וסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, מכות מדינה למינן. ברי הצורך במאבק בכניסה ובשהיה הבלתי חוקית אך מנגד נהיר המצוקה וחיפוש הפרנסה.איזון הוא שמו של היעד המשפטי. אמות המידה של הלכת אבו סאלם  יפה כוחן גם כאן ונוכח קיומו של סיכון בטחוני ואיומו הנמשך של הטרור- שיקול ההרתעה הינו שיקול מהמעלה הראשונה.

החומרה תישקל לאור השאלה אם נתגלה סיכון בטחוני: אם נלוו עברות נוספות כגון זיוף והתחזות; אם  מדובר ברצידיביסט (כשנמסר כי בדרך כלל אין מעמידים לדין במקרה הראשון) ואורך השהייה הבלתי חוקית: ולעומת זאת אם הגיע משום שמטה לחמו שבור; והשאלה אם גילו צעיר ועברו נקי היא בהחלט שיקול זכות.

באותו מקרה בימ"ש שלום ק"ג הטיל 15 ימי מאסר בעוד בערעור -עונשו הועמד על 3 חודשים, פער שלטעמם הצדיק התערבות בגלגול שלישי. העבירה הייתה עברה ראשונה ונעברה על רקע מצוקה כלכלית. הנאשם היה צעיר בן 25 שאביו הקשיש מצבו קשה.