מדינת ישראל נ' זיאדנה

החלטה

בהחלטתי מיום 3.4.14 ציינתי כי הסכמתי לקבוע מועד דיון נוסף, ליום 13.4.14, יתר על זה שהתקיים ביום 25.3.14, אך בשל העובדה כי ב"כ המבקש ציין שבכוונתו לחקור את בעל המבנה הסמוך לבית המבקש, על מנת להוכיח כי המשיבה פעלה במכוון, להימנע מביצוע ההריסה.

אחר הדיון שהתקיים ביום 25.3.14, הגיש ב"כ המבקש ביום 30.3.14 בקשה שכותרתה "בקשה להעברת דו"ח פיקוח", בלא שהוברר בבקשה מהי הרלוונטיות של המסמך לפלוגתא שנותרה במחלוקת.

חרף האמור, לאחר עיון בתגובת המשיבה, בהחלטה מיום 3.4.14 הוריתי על גילוי המסמך, תוך שהבעתי מורת רוח לגבי "הודעת" המבקש, לפתע, במסגרת תגובתו לתשובת המשיבה לעניין העברת דו"ח פיקוח, כי הוא מוותר על עדות בעל המבנה הסמוך, אף כי זו הייתה הסיבה, כאמור, לדחיית הדיון.

לא חלפו אלא שלושה ימים, והמבקש הגיש בקשה, שכותרתה "בקשה דחופה להעברת החומר". המבקש לא הבהיר מה הרלוונטיות של "החומר" הנזכר לחזית המחלוקת שנותרה בין הצדדים, ובפרט מדוע לא ביקש מסמכים אלו עובר למועד הדיון מיום 25.3.14, ולמצער, במועד הגשת הבקשה מיום 30.3.14.

לא יעלה על הדעת כי המבקש, באמצעות בא כוחו, יגדיר בקשתו במסגרת הדיון, כמתייחסת להזמנת עד אחד בלבד, לאחר מכן יגיש בקשה להמצאת מסמך ספציפי לבדו, ועוד ימים אחדים יחלפו, והלה יחפוץ במסמכים נוספים - וכל זאת, ללא שטרח לבאר במפורש מה הרלוונטיות של המסמכים, ומדוע לא ביקש לעיין בהם מוקדם יותר.

אכן. דלתותיהם של בתי המשפט פתוחות לרווחה לפני המבקש סעד, ואולם, משעברנו את השער ונכנסנו לטרקלין, "מחובתנו לשמור על סדרים שקבע בעל-הבית ולא כל הרוצה ליטול בא ונוטל" (ע"א 579/90 רוזין נ' בן נון, פ"ד מו(3), 738). כשם שכלל הוא לעניין הגשת ראיות, שבעל דין אמור להגישן כמקשה אחת, ולא בתפזורת, זעיר שם וזעיר שם, כך הוא הדין לעניין חובת בעל דין לרכז בקשותיו, ולא להגישן זו אחר זו, בפרט כאשר תוכנן אינו מלמד על מידת הרלוונטיות הכלולה בהן.

יתר על כן. צודק ב"כ המשיבה כי טענת המבקש שדו"ח הפיקוח "כולל בתוכו את כל ראיות המשיבה, תמונות של המבנה, תצהירים כנדרש (מפקח ומתכנן), וכן את הליך הכנת הצו" (ס' 2 לבקשה), כרוצה לומר, שדו"ח הפיקוח אשר ביקש בתחילה כולל בתוכו את אשר הוא מבקש עתה - אינו מדויק.

"תצהיר המתכנן" (ככל הנראה, הכוונה לתצהיר המהנדס), נערך רק לאחר שמתקבל דו"ח המפקח, כתנאי להוצאת צו ההריסה המנהלי, ובנסיבות אלה, פשיטא כי במועד הכנת הדו"ח לא היה זה בנמצא. מכל מקום, לא הוברר מה הרבותא של התצהיר לעניינינו.

באשר ל"תצהיר המפקח" - לא ברור לאיזה תצהיר מכוון ב"כ המבקש.

"הליך הכנת הצו" – הינו שם כולל, למסמכים שטיבן לא מחוור, במיוחד בעת הזו, בהתחשב בחזית המחלוקת בין הצדדים, ועל רקע העדר פירוט מידת הרלוונטיות שלהם.

ההגדרה הכוללת, הלאקונית, במסגרת הבקשה, אינה יכולה להיות מספקת בנסיבות העניין, וגורמת להטרחת בית המשפט והצד שכנגד, בבקשות שאף לא מפורט בהן מה הרלוונטיות לנשוא החזית שבמחלוקת.

בנסיבות אלה, כפי שציינתי בהחלטתי מיום 3.4.14, אתן דעתי להיבט זה במסגרת ההכרעה שתינתן בסופו של ההליך.

לעת הזו, בהעדר הוכחת רלוונטיות, ובשים לב לכך שלא מחוור אילו בדיוק המסמכים המבוקשים, ומדוע לא הוגשה בקשה מוקדמת לקבלן, איני מוצא להיעתר לבקשה.

להודיע בדחיפות.

ניתנה היום, ו' ניסן תשע"ד, 06 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: