מדינת ישראל נ' זטבורניצקי(עציר)

החלטה

1.זוהי בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו, על רקע כתב האישום המייחס לו לכאורה ביצוע עבירות של קשירת קשר לפשע, שוד בנסיבות מחמירות, כניסה והתפרצות לבית מגורים, גניבה, שוד.

באישום הראשון – מיוחס למשיב ביחד עם אחר, כי בתאריך 11.01.2012, הגיעו לסניף בנק הפועלים באשדוד, קשרו ביניהם קשר לשדוד את המתלונן בכך שיגרמו לתקר בגלגל רכבו של המתלונן ובעת שהמתלונן יחליף את הגלגל, ינצלו את שעת הכושר ויבצעו את זממם. ואכן, בהמשך המתינו המשיב והאחר למתלונן בסמוך לרכב, שיצא המתלונן מהבנק וחזר אל הרכב, ראה את התקר בגלגל, הניח את תיקו על המדרכה בסמוך לרכב והחליף את הגלגל. בשלב זה נטלו המשיב והאחר את התיק שהכיל 200 ₪, כרטיסי אשראי ומסמכים ונמלטו מהמקום.

באישום השני – מיוחס למשיב והאחר, כי בתאריך 11.01.2012, קשרו קשר לשדוד את מ.פ. ילידת 1941 (להלן: המתלוננת), בכך שבעת שהמתלוננת נכנסה לחדר המדרגות בבניין מגוריה, התקרבו המשיב והאחר אליה כשפניהם מכוסים בכובעי גרב, ואחד מהם הכה את המתלוננת במכת אגרוף בפניה. המשיב במקביל משך את התיק מהמתלוננת כשהיא אוחזת בתיק ומתנגדת לגניבתו. כתוצאה מכך, נפלה המתלוננת לרצפה כאשר המשיב והאחר ברחו מהמקום כשהם נושאים עימם את התיק שהכיל 1,100 ₪, טלפון נייד ומסמכים ושרשרת זהב. כתוצאה ממעשיהם נגרמו למתלוננת המטומה בסנטרה וכאבים בידה וברגלה.

באישום השלישי – בתאריך 11.01.2012, סמוך לשעה 00:30, הגיע המשיב לדירת המתלונן ברחוב נתן אלבז באשדוד, נכנס כשחלק מבני הבית נמצאים בדירה, נשא ונטל קופסה ובה תכשיטים, שהייתה מונחת בסלון על השידה ויצא מהדירה.

באישום הרביעי – מיוחס למשיב, כי בתאריך 19.01.2012, נכנס לדירת המתלונן ברחוב פורצי הדרך באשדוד, ונטל מצלמה ויצא מהדירה.

באישום החמישי – מיוחס למשיב, כי בתאריך 19.01.2012, סמוך לאחר האישום הקודם, משהגיע ר.ס. ילידת 1950 (להלן המתלוננת) לכניסת ביתה ברחוב הנביא עובדיה 7 אשדוד. המשיב הבחין בה מניחה את התיק על הרצפה על מנת לפתוח את דלת חדר המדרגות בבניין בו היא מתגוררת, התקרב אליה ונטל את תיקה. המתלוננת אחזה בתיק על מנת להתנגד למעשיו של המשיב. המשיך משך בחוזקה את התיק, וכתוצאה ממעשיו נפלה המתלוננת על הרצפה והמשיב ברח כשהוא נושא עימו את התיק. כתוצאה ממעשיו נגרמו למתלוננת כאבים בגופה.

2.ב"כ המשיב הסכימה לקיומן של ראיות לכאורה בנוגע לאישום השני והחמישי, בעוד ליתר האישומים הסכימה לקיומן של ראיות לכאורה, אך לשיטתה מדובר בתשתית ראייתית בעלת עוצמה נמוכה. כמו כן, הסכימה לקיומה של עילת מעצר לחובת המשיב. יחד עם זאת, עתרה להורות על שחרורו לחלופת מעצר ולחילופין לקבלת תסקיר מעצר שיבחן חלופה בעניינו, נוכח טענת האפליה.

3.לשיטת ב"כ המשיב, האחר בכתב האישום הינו נניקשווילי משה (להלן: האחר), אשר נעצר יחד עם המשיב ואף הוגשה בעניינו הצהרת תובע אלא שבסופו של יום, לא הוגש כנגדו כתב אישום ושוחרר בתחנת המשטרה. עוד לטענת ב"כ המשיב, לחובתו של האחר קיימת תשתית ראייתית לכאורית וחרף זאת המבקשת הסכימה לשחרורו, ועל כן סבורה, שיש לנקוט באותה גישה בעניינו של המשיב דנן.

4.ב"כ המבקשת מנגד, טענה, ששני טעמים עמדו מאחורי החלטתה שלא להגיש כתב אישום כנגד האחר. ראשית - חוסר ראיות, לעניין זה נטען, כי הראיה המפלילה שעמדה לחובת האחר, הינה אמרתו של המשיב, אולם בעימות שנערך ביניהם, חזר בו המשיב מאמרתו, ואף הבהיר בגרסתו, כי ביצע את המעשים המיוחסים לו לבדו.

שנית – מחמת שיקולים שברקע להוצאת תעודת החיסיון. לעניין זה הגישה ב"כ המבקשת תיק המודיעין לעיונו של בית המשפט.

5.ב"כ המבקשת עתרה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו, ללא בחינת חלופה בעניינו, בשים לב לחומרת המעשים נשוא כתב האישום ובעיקר כאשר חלק מהמעשים בוצעו כלפי קורבנות מבוגרות, חסרות הגנה, עברו הפלילי המכביד של המשיב, לרבות שני מאסרים מותנים שעמדו לחובתו לא היה בהם כדי להרתיעו מלחזור לסורו. כמו כן, העבירות נשוא כתב האישום בוצעו לכאורה שעה שהיה המשיב בחופשה מבית הכלא ממאסר אותו ריצה בגין תיק אחר.

6.על רקע המתואר לעיל, נותר אפוא לבחון, האם אכן מתקיימת לשיטת ב"כ המשיב, טענת האפליה שנגזר ממנה שחרורו של המשיב. לשם כך, אבחן את טיעוני הצדדים, על רקע המבחנים שנקבעו בהלכות בית המשפט העליון ב.ש. 1/87, דנשווילי נ' מדינת ישראל, שם נקבע, כי בית המשפט מצווה להביא אפליה על תיקונה, כי תיווצר כזו בין עצור למשוחרר. זאת, בכפוף אך לסייג אחד של קיום סכנה חמורה לציבור. אולם, כלל השאיפה לשוויון בין הנאשמים באותה פרשה, בהקשר למעצר ושחרור, עודן ועוצב במשך השנים. נראה כי ההלכה התגבשה בבירור בניתוח המפורט השוזר פסיקה רבה מפיה של כבוד השופטת נאור בבש"פ 7686/03, רפאיי נ' מדינת ישראל. הכלל העולה מהלכה זו, הוא, עיקרון השוויון עיקרון מרכזי הוא, ויש ליתן לו משקל רב אולם בדיני המעצרים, אין השוויון חזות הכול ויש לשקול עקרון זה מול שאלת המסוכנות ובמסגרת יתר הנסיבות הרלוונטיות לעניין.

7.קל היה לסיים את מלאכתי בקבלי את טענת המבקשת, כי מדובר בהעדר ראיות מספיקות לחובת האחר, כדי להגיש נגדו כתב אישום ובקשת מעצר, דבר שבשגרה בעבודתה של התביעה הכללית בבוחנה חומר הראיות שנאסף במסגרת חקירה. אלא, ביקשתי לעיוני את תיק המודיעין, ולאחר עיון מעמיק בו, לא מצאתי בסיס לטענת האפליה שהעלתה ב"כ המשיב, ועל כן הנני דוחה את הטענה.

8.בהתאם למצוות המחוקק בסעיף 21 ב' לחסד"פ, ולא בלי התלבטות, הדיון יידחה לקבלת תסקיר מעצר שיבחן את רמת מסוכנותו של המשיב וכן מסוגלות חלופה להציב גבולות להתנהגותו, ליום 11.03.2012 שעה 11:00.

9.ב"כ המשיב תמסור את פרטי החלופה לשירות המבחן.

10.המשיב יישאר במעצר עד למתן החלטה אחרת ויובא לדיון באמצעות שב"ס.

עותק ההחלטה יישלח לשירות המבחן.

תיק המודיעין הוחזר לעו"ד ערן צברי מהפרקליטות אתמול.

תיק החקירה הוחזר לב"כ המבקשת.