מדינת ישראל נ' זחאלקה(עציר)

החלטה

בפניי ערר על החלטת בית משפט השלום בחדרה (כב' השופט קפלן) מיום 23.8.10 בב"ש 10644-07-10 (תיק פלילי 10436-07-10) ולפיה הורה על שחרורו של המשיב בחלופת מעצר.

נגד המשיב הוגש ביום 1.7.10 כתב אישום המייחס לו עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות (כלפי בת זוג), וכן איומים, היזק לרכוש במזיד, תקיפת שוטר, חבלה במזיד ברכב, נהיגה ללא רישיון, נהיגה ללא ביטוח תקף, אי ציות להוראות שוטרים ונהיגה בשיכרות.

לאחר דיון בבקשה קבע כב' השופט קמא בהחלטה מיום 29.7.10 כי היה מורה על שחרור המשיב לחלופה של מעצר בית בבית אחיו בנצרת בהשגחת האח ובת זוגו, אילו ניתן היה להוסיף עליה איזוק אלקטרוני.

בהחלטה נוספת מיום 23.8.10 שהיא נשוא הערר בפניי, הוא קבע כי משהוסדר נושא האיזוק האלקטרוני, הוא מורה על שחרור המשיב למעצר בית מלא בבית אחיו, שם יותקן האיזוק וכאשר המשיב יחתום על התחייבות עצמית בסך 10,000 ₪, תופקד ערובה בסך 10,000 ₪, וכן יחתמו הערבים על ערבות צד ג' בסך 10,000 ₪.

לבקשת העותרת עוכב ביצוע השחרור למשך 48 שעות.

בערר בפניי טענה העוררת וחזר על כך עו"ד יטח בדיון בפניי כי שגה בית משפט קמא משהורה על שחרורו של המשיב חרף קביעת קצין המבחן כי המפקחים מתקשים לראות את הבעייתיות בדפוסי ההתנהגות של המשיב ונוטים להגן עליו.

כן נטען כי מדובר במסכת ארוכה של התעללות פיזית, נפשית, של משיב כלפי המתלוננת ובאיומים ממשיים על חייה.

כן נטען כי בית משפט קמא לא נתן את המשקל הראוי לעובדה שלמשיב יש בעיית אלכוהול חריפה וכן לכך ששירות המבחן לא המליץ על שחרור בחלופת מעצר.

העבירות בהן נאשם המשיב הן חמורות ביותר, ואולם, ההלכה היא כי גם כאשר קיימת חזקת מסוכנות יש צורך לבדוק חלופת מעצר, וכי מעצר בית מלא תחת פיקוח בלתי פוסק מקטין את מימדי הסיכון (בש"פ 5376/01).

כך, בבש"פ 5927/10 (החלטה מיום 16.8.10) קיבל כב' השופט רובינשטיין את עררו של מי שנאשם בעבירה של מעשה מגונה בכוח (ריבוי עבירות) והורה על שחרור בחלופת מעצר. כך נקבע גם בבש"פ 5886/10 (החלטה מיום 16.8.10) כאשר נדחה ערר של המדינה על שחרור בחלופת מעצר של מי שיוחס להם מרדף מתמשך שבסופו יהיה ריב וכך גם בבש"פ 5798/10 (החלטה מיום 15.8.10) התקבל ערר של מי שנאשם בעבירות של תקיפת בן זוג, איומים, ריבוי עבירות, תקיפה הגורמת לחבלה של ממש בבן זוג, היזק לרכוש במזיד והטרדה באמצעות מתקן בזק.

ראוי לציין כי בעניין האחרון הנ"ל התייחס כב' השופט רובינשטיין לתסקירי שירות המבחן בכל הנוגע לבני משפחה וציין כי "אמנם בני משפחה לא אחת אינם מפקחים אידיאליים נוכח נטייתם לגונן, אך לא אקבע מסמרות", וכן הדגיש את ההלכה הידועה לפיה תסקיר שירות המבחן הינו בגדר המלצה בלבד לבית המשפט ואינו מחייב.

יש בכך גם מענה לטענת העוררת לפיה שירות המבחן ציין באשר למפקחים כי הם מגוננים על המשיב בעוד שבראשית דבריו ציין שירות המבחן במפורש כי להערכתו מדובר באנשים רציניים ואחראיים המבינים את משמעות הפיקוח והדיווח.

בנסיבותיו של המשיב יש להוסיף את העובדות הבאות:

המשיב אמנם נעצר כשהוא שתוי אך הכחיש בעיית אלכוהול, עברו נקי (המשיב בן 52) והמתלוננת עצמה, שלה במיוחד נדרשת ההגנה, כלל לא התייצבה בפני שירות המבחן על מנת למסור גירסתה ועמדתה, למרות שהוזמנה לעשות כן מספר פעמים, באופן ששירות המבחן לא יכול היה להעריך את הסיכון להישנות התנהגותו האלימה.

יש לציין כי שירות המבחן עצמו ציין כי הוא התרשם מהמשיב כאדם נורמטיבי ובתסקיר הראשון הוא לא המליץ על שחרורו בחלופה בשים לב לכך שהערבים המוצעים לא הגיעו לשיחה עימו, מאידך, בתסקיר השני ציין שירות המבחן כי הוא התרשם באופן חיובי מהערבים אך ציין כי אינו יכול לגבש המלצה סופית, במיוחד לאור אי התייצבות המתלוננת, וכאשר הם ציינו כי אינם יכולים להעריך את רמת הסבירות להישנות התנהגות אלימה.

ספק זה של שירות המבחן מן הדין שיפעל לזכותו של המשיב ולא מחובתו, במידה וניתן להבטיח את שלום הציבור בחלופה ראויה, כפי שנאמר לעיל.

יחד עם זאת, אני סבורה כי תנאי השחרור מקלים במקצת ואני מורה כי במקום הפקדה במזומן של 1,000 ₪ להבטחת תנאי השחרור, יעמוד הסכום על 10,000 ₪.

יתר תנאי השחרור יעמדו בעינם.

בכפוף לאמור, אני דוחה את הערר.