מדינת ישראל נ' זוערב

הכרעת דין

הנאשם הודה בעובדות שבכתב האישום.

לפיכך - הנני מרשיעה את הנאשם בעבירה של כניסה לישראל שלא כחוק, עבירה לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952.

ניתנה והודעה היום ז' טבת תשע"ב, 02/01/2012 במעמד הנוכחים.

רונית בש, שופטת

גזר דין

הנאשם הורשע, עפ"י הודאתו, בעבירה של כניסה לישראל שלא כחוק, עבירה לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952.

לחובת הנאשם יש אמנם לציין את חומרת העבירה בה הורשע, זאת על רקע המצב הביטחוני השורר בתחומי מדינת ישראל מזה תקופה ארוכה, ועל רקע קיומה של סכנה ממשית לכך שיסתננו מתחומי הרשות הפלשתינאית לתחומי המדינה פעילי טרור. לפיכך, יש אכן להחמיר בהתאם בענישתו של מי שנכנס שלא כדין לתחומי מדינת ישראל, ואשר לגביו קיים חשש שמא יסכן את ביטחון תושבי המדינה וכן יש להחמיר בענישתו של מי שביצע אתה עבירה שבפנינו, זאת לאחר שהורשע בעבר בביצוע עבירה דומה.

ברם, על ביהמ"ש ליתן את הדעת בכובד ראש לכך ששומא עליו לשקלל בכל מקרה ומקרה את נסיבותיו האישיות של הנאשם ולבחון אותן אל מול חומרת העבירה, זאת אף כאשר עסקינן בעבירות חמורות (ראה ע"פ 1399/91 לייבוביץ נ' מ"י, פ"ד מ"ז (1) 178, 179 עד 180). לפיכך, גם קבע ביהמ"ש העליון בפסק דינו ברע"פ 3173/09, מוחמד פרג'ין נ. מ"י, כי מן הראוי להתחשב בדינו של שוהה בלתי חוקי, אשר לזכותו ניתן לזקוף נסיבות אישיות מיוחדות ולא רובץ לפתחו עבר פלילי, ואף לא הוכח כי מניעיו הינם פליליים או חבלניים.

ומהתם להכא: במקרה דנן עסקינן בנאשם שעברו נקי ללא רבב והשוהה שלא כדין בתחומי מדינת ישראל על רקע העובדה שנישא לפני 12 שנה לאזרחית המדינה ולשניים שני ילדים קטינים. אשת הנאשם אף גוללה בפניי בהתרגשות רבה את סיפור חייהם ואת העובדה שבעלה קיבל בעבר אישורים זמניים לשהייה בתחומי המדינה, ואף על פי כן לא ניתנה לו אזרחות. אשת הנאשם אף ציינה בעדותה כי הנאשם הינו אדם טוב, שלא הזיק לאיש וכי ילדי בני הזוג, ובמיוחד בתם, מתגעגעים מאוד לנאשם המצוי כעת במעצר.

הסנגור טען בפניי, כי סיבת שהייתו של הנאשם בארץ נעוצה אך ורק בכך שאשתו אזרחית המדינה, כמו גם שני ילדיו וכי אין עסקינן בנאשם המסכן באופן כלשהו את ביטחון תושבי המדינה. הסנגור הוסיף וטען, כי הנאשם סובל מנכות ברגלו וכי מן הראוי, בנסיבותיו של תיק זה, להשית על הנאשם עונש הצופה פני עתיד.

לאחר ששקללתי את הטעמים לחומרא בצד הטעמים לקולא, ונוכח העובדה שבנסיבותיו של תיק זה מן הראוי ליתן משקל ניכר ומשמעותי לנסיבותיו האישיות של הנאשם, לרבות לעברו הנקי ולהודאתו בהזדמנות הראשונה, הנני בדעה כי מן הראוי להקל בדינו של הנאשם ולהשית עליו מאסר בפועל לתקופה קצרה מאוד, זאת בניכוי ימי מעצרו.

אשר על כן, לסיכום, אני דנה את הנאשם כדלקמן:

*למאסר בפועל לתקופה של 10 ימים בניכוי ימי מעצרו של הנאשם (מיום 24/12/11).

*למאסר על תנאי לתקופה של 3 חודשים למשך שנתיים והתנאי הוא - כי לא יעבור עבירה בה הורשע, ויורשע בגינה.

זכות ערעור תוך 45 יום.

ניתן והודע היום ז' טבת תשע"ב, 02/01/2012 במעמד הנוכחים.

רונית בש, שופטת

קלדנית: ענת ויצמן-אמזלג התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: