מדינת ישראל נ' זועבי

החלטה

בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בתאריך 17/01/05 בהעדר המבקש.

סעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב – 1982 קובע, כי בית המשפט רשאי לבטל פסק דין שניתן בהעדר הנאשם, אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין.

המבקש טען כי ביום 16/01/05 הגיש בקשה לביטול פסק הדין. טענה זו אינה ברורה שכן התאריך לו טוען המבקש הינו מוקדם למועד מתן פסק הדין.

עוד טען המבקש כי מאז הגשת הבקשה היה טרוד ולא התפנה לבדוק מה עלה בגורל בקשתו.

אין בנימוקי הבקשה כדי להצדיק מדוע הוגשה בחלוף שש וחצי שנים ממועד מתן פסק הדין.

המבקש זומן לדיון כדין ולא התייצב.

הזמנה לדיון ניתנה למבקש ביד במסגרת רישום הדו"ח.

בפסיקה נקבע כי טעות או שכחה של נאשם או של ב"כ, אפילו נעשתה בתום לב, אינה מהווה עילה לביטול פסק דין שניתן בהעדר. משזומן הנאשם כדין ולא התייצב, כאשר אין בידו סיבה מוצדקת לאי התייצבותו, הרי שהיה לו יומו בבית המשפט, ומשלא התייצב אין לו להלין אלא על עצמו (רע"פ 9142/01 סוריא איטליא נ' מדינת ישראל פ"ד נד (6) 793; רע"פ 2586/10 אלי אסולין נ' מדינת ישראל, פורסם במאגרים המשפטיים; ר"ע 418/85 פרץ רוקנשטיין נ' מדינת ישראל, פ"ד לט (3) 279; רע"פ 8445/07 אברהם קדוש נ' מדינת ישראל, פורסם במאגרים המשפטיים; רע"פ 8333/09 פיראס חביבי נ' מדינת ישראל, פורסם במאגרים המשפטיים).

המבקש מודה במסגרת בקשתו כי במועד העבירה לא החזיק ברישיון נהיגה תקף, אולם ציין כי רישיון הנהיגה פקע לתקופה קצרה מזו שנרשמה בדו"ח ולכן העונש שהוטל עליו הינו חמור ביחס לנסיבות ביצוע העבירה.

מהמסמכים שהוגשו עולה כי למבקש היה רישיון נהיגה קבוע עד לתאריך 31/08/02, רישיון זמני מתאריך 27/11/02 עד לתאריך 27/05/03 וכי שולם עבור רישיון עד ליום 31/8/04.

המבקש לא הוציא רישיון נהיגה קבוע במהלך התקופה בה ניתן בידו רישיון זמני ובחלוף התקופה, נהג ללא רישיון. לפיכך, אין לראות בתקופה שבה החזיק רישיון נהיגה זמני כמפסיקה את מניין התקופה מאז פקע רישיון הנהיגה. תקופת הפקיעה תחושב ממועד פקיעת הרישיון הקבוע ועד להוצאת רישיון קבוע חדש (רע"פ 6549/06 לירן שגיא נ' מדינת ישראל; ע"פ 6920/07 אורי חסון נ' מדינת ישראל – פורסמו במאגרים המשפטיים).

הנה כי כן, כתב האישום נוסח באורח מדויק ובמועד ביצוע העבירה פקע רישיון הנהיגה של המבקש במשך שנתיים וחודשיים.

לאור האמור לעיל, הענישה שהוטלה על המבקש נמצאת במתחם הסבירות ואף נוטה לקולא ולא נגרם למבקש עיוות דין כתוצאה ממתן פסק הדין בהעדרו.

אשר על כן, הבקשה נידחת.

פסק הדין יוותר על כנו.

ניתנה היום, י"ד אייר תשע"א, 18 מאי 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: