מדינת ישראל נ' זועבי

החלטה

בנסיבות העניין, אינני רואה מקום להעתר לבקשתה או לבקשתה החלופית של התובעת. מודעת אני לחששה של התובעת כי התנהגות אלימה מצד הנאשם תחזור על עצמה בעתיד וחלילה עם תוצאות קשות יותר. ואולם, אין כל טעם בבדיקה בידי הפסיכיאטר המחוזי כאשר התיעוד הרפואי מלמד באופן חד משמעי כי הנאשם איננו חולה גם אם הוא סובל מבעיות נפשיות אחרות וממילא לא תהיה בידי בית המשפט הסמכות לצוות על טיפול מרפאתי כפוי.

אשר לבקשה החלופית לקבלת תסקיר קצין מבחן: אין כל הצדקה מהותית להטריח את שרות המבחן הקורס ממילא תחת עומס ההפניות, בהכנסת תסקיר לגבי הנאשם כאשר הנתונים לגביו ידועים וכאשר ממילא אין באופק אופציה טיפולית מלבד הטיפול הנפשי הרפואי.

הנאשם מוסר כי הוא נמצא בטיפול אצל אותה פסיכיאטרית בקביעות מזה כ- 10 שנים ומכתבה של הפסיכיאטרית דר' מוניקה בלנארו אכן מאשש זאת ומדגיש כי מדובר בקשר טיפולי שנוצר כתהליך ארוך. בנסיבות אלו, סבורני כי ניתן להסתפק באמור במכתב ובעובדה כי הנאשם מתמיד בקשר הטיפולי על מנת להניח כי קשר טיפולי זה יימשך גם בלא צורך בצו בית משפט.

ניתנה והודעה היום י"ד כסלו תשע"א, 21/11/2010 במעמד הנוכחים.

לילי יונג-גפר, שופטת

סגנית הנשיא

גזר דין

הנאשם הורשע, עפ"י הודאתו, במסגרת הסדר טיעון בעבירות של תקיפה ותקיפת עובד ציבור. העבירות נעברו לפני למעלה משנתיים. באחד המקרים הגיע הנאשם לבית הספר אורט גלבוע כדי לרשום את בנו לבית הספר וכאשר נאמר לו כי הדבר אינו אפשרי, הקים צעקות והורחק מן המקום. עם תחילת שנת הלימודים, ביום 4/9/2008, הגיע הנאשם לבית הספר וכאשר יצא לעברו מנהל בית הספר רץ הנאשם לעברו, סטר לו על פניו ושבר את משקפיו. הנאשם ניסה לתקוף שוב את המנהל אך נחסם ע"י שומר בית הספר ואזי, נכנס למטבח והחל לזרוק כלים לעבר שני המתלוננים ואף היכה בראשו של השומר עם קומקום. בהמשך הצליחו השניים להשתלט על הנאשם והכניסוהו לחדר עד אשר הגיעה המשטרה.

הנאשם כבן 48 ועברו נקי. מתיעוד רפואי שהוצג בפניי עולה כי מזה 10 שנים נמצא הוא בטיפול רצוף במרפאה לבריאות הנפשי במרכז הרפואי "העמק". הנאשם אינו חולה נפש אך הוא סובל מבעיות קשות הפוגעות בתיפקודו, כמפורט במכתבה של דר' מוניקה בלנארו מיום 2/11/2010. עם זאת, הנאשם מתמיד בטיפול ונוצר קשר טיפולי ארוך במסגרתו מקבל הנאשם טיפול תרופתי והוא נתון במעקב. הרופאה מדווחת כי אין אלימות לאחרונה ויש שיפור בהתנהגותו וכי הוא זקוק להמשך טיפול ומעקב וכן לליווי ותמיכה.

התובעת סברה כי יש מקום לנקוט בדרך שתאפשר כפיית קבלת טיפול מרפאתי ואולם, מן הנימוקים שפורטו בהחלטה קודמת מהיום נדחתה בקשתה מתוך הנחה כי הנאשם ימשיך בטיפול הרפואי שבו החל לפני זמן רב ובלי קשר לארועים נשוא תיק זה.

אכן עולה מן הנתונים שבפניי מסוכנות מצד הנאשם. מדובר באדם שאינו יציב מבחינה רגשית ואין כל ערובה ואף לא ניתן לקבל כזו, כי לא ישוב וינקוט באלימות בעתיד. עם זאת, יש לזכור כי מדובר בשני ארועים הקשורים זה לזה אשר נעברו בתוך תקופה קצרה ואשר אינם מאפיינים את דפוס התנהגותו של הנאשם לאורך השנים הן לפני אותם מקרים והן לאחריהם.

בנסיבות אלו, סבורני כי על אף החומרה הרבה שבמעשיו של הנאשם והצורך להגן על עובדי ציבור, במיוחד עובדי ציבור בתחום החינוך, מפני פגיעתם הרעה של הנזקקים לשירותיהם, הרי שהמאזן בין האינטרסים השונים נוטה אל עבר ההימנעות מהשמתו של הנאשם מאחורי סורג ובריח. המעשים אמנם חמורים אך הם, כאמור, מהווים מעידה חד פעמית ומאידך, התוצאות הקשות הצפויות ממאסרו של הנאשם, לרבות קטיעת הקשר הטיפולי החיוני לו, אינן מצדיקות את הנקיטה בצעד זה בנסיבות העניין. סבורני כי ענישה מרתיעה שאינה כוללת מאסר בפועל תביא לאיזון הראוי במקרה זה.

בקשתה של התובעת להטלת מאסר שירוצה בעבודות שרות איננה ישימה להבנתי, בנסיבותיו של הנאשם, ונוכח האמור במכתבה של הפסיכיאטרית אין כל סיכוי כי הנאשם יימצא מתאים לביצוע עבודות שרות ואין טעם בהטרחת הממונה על עבודות השרות בהגשת חוות דעת בעניין זה.

לאור כל האמור לעיל, ובהתחשב בעברו הנקי של הנאשם, בהודאתו אשר חסכה זמן שיפוטי וכן בנסיבותיו האישיות ומאידך, בטיב המעשים בהם הורשע, אני גוזרת עליו עונשים כדלקמן:

1.מאסר על תנאי של 9 חודשים, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור במשך 3 שנים מהיום עבירה של אלימות כלפי עובד ציבור.

2.מאסר על תנאי של 4 חודשים, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור במשך 3 שנים מהיום עבירה של אלימות שלא כלפי עובד ציבור, או עבירה כלפי עובד ציבור שאין עימה אלימות.

3.הנאשם ישלם למתלונן מר סלמאן זועבי פיצוי בסך 2,500 ₪ וזאת בתוך 90 יום מהיום, באמצעות מזכירות בית המשפט.

4.הנאשם יחתום על התחייבות בסך 5,000 ₪ להימנע במשך שלוש שנים מהיום מעבירה כלפי עובד ציבור, או עבירה של אלימות. אם לא יחתום על ההתחייבות ייאסר למשך 50 ימים או עד שיחתום על ההתחייבות, לפי המוקדם.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

ניתן והודע היום י"ד בכסלו התשע"א, 21/11/2010 במעמד הנוכחים.