מדינת ישראל נ' זוברסקי

החלטה

1.בפני בקשה מטעם המאשימה לתקן את כתב האישום לאחר שכבר נמסרה תשובה מפורטת לכתב האישום ע"י ההגנה. הנאשם מתנגד לבקשה.

כתב האישום הנוכחי וההליכים בתיק

2.כנגד הנאשם הוגש כתב אישום ביום 5.6.12 ואשר מייחס לו את ביצוען של העבירות הבאות: אי נקיטת צעדי זהירות בחיה לפי סעיף 338(א)(6) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); החזקת כלב מסוכן בניגוד להוראות לפי סעיף 18(ג)(1) לחוק להסדרת הפיקוח על כלבים תשס"ג – 2002. על פי עובדות כתב האישום, במועד הרלוונטי לכתב אישום היה הנאשם הבעלים של כלב מגזע פיטבול (להלן: הכלב המסוכן) והתגורר ביחד עם הכלב המסוכן בבית אימו בבניין שברחוב גני אביב 641 לוד (להלן: הבניין). במועד הרלוונטי לכתב האישום, התגוררה המתלוננת באותו הבניין. ביום 13.3.08, בשעה 16:15 או בסמוך לכך, ירדה המתלוננת במדרגות הבניין יחד עם כלב שבהחזקתה. באותן נסיבות, פתחה אימו של הנאשם את דלת ביתה ואז יצא הכלב המסוכן מהבית ותקף את המתלוננת בכך שהתנפל עליה ונשך אותה. כתוצאה מכך, נגרמו למתלוננת חתכים בפניה ובידיה ואחת מאצבעות ידיה נקטעה.

3.בדיון שהתקיים בפני כבוד סגנית הנשיאה השופטת נירה דסקין ביום 2.7.13 הנאשם מסר תשובה מפורטת בכתב לכתב האישום ואשר כוללת כפירה בעבירות המיוחסות לו. התיק נקבע בפני ליום 9.7.13 לתזכורת לצורך תיאום מועדים לשמיעת הראיות. בדיון שהתקיים בפני ביום 9.7.13 בא כוח המאשימה ביקש לתקן את כתב האישום ובעוד שהנאשם התנגד לתיקון זה. ביום 2.10.13 נשמעו טענות הצדדים לעניין השאלה אם יש מקום להתיר למאשימה את תיקון כתב האישום.

4.בכתב האישום הנוכחי אימו ואחותו של הנאשם מופיעות ברשימת עדי התביעה, כמי שאמורות להעיד כנגד הנאשם. המאשימה מבקשת לתקן את כתב האישום כך שאמו ואחותו של הנאשם, שמופיעות כיום עדות ברשימת העדים בכתב האישום, יהפכו לנאשמות נוספות בתיק יחד עם הנאשם והעבירות שמיוחסות כעת לנאשם יהיו מיוחסות גם להן (ראו: נוסח כתב האישום המוצע לאחר תיקון כתב האישום הנוכחי, נ/2).

טענות הנאשם

5.הנאשם מתנגד לתיקון כתב האישום. נביא את טענותיו בתמצית:

האירוע נשוא כתב האישום הינו משנת 2008 ובעוד שכתב האישום הוגש בחודש יוני 2012. כתב האישום כבר תוקן פעם אחת וזאת מאחר ובעת הגשתו לא צוין בו מהן הוראות החיקוק הרלבנטיות ואשר לטענת המאשימה פרק העובדות שבכתב האישום מקים לפיהן עבירות. כתב האישום כבר תוקן פעם אחת ע"י הוספת הוראות החיקוק ואין מקום להתיר תיקון נוסף.

התרת תיקון נוסף של כתב האישום יש בה משום פגיעה בעקרונות ההגינות והצדק, וזאת מאחר ויש בתיקון בכדי להכביד על סדרי הדין בתיק וכן להאריך שלא לצורך את "תקופת חייו" של התיק בבית המשפט.

הוספת אימו ואחותו של הנאשם כנאשמות בתיק יש לראותה כפגיעה בנאשם עצמו מאחר ומדובר בקרובי משפחה מדרגה ראשונה.

השיהוי בניסוח כתב אישום סופי, בהתחשב בפרק הזמן שחלף מאז האירוע נשוא כתב האישום, מקים לנאשם טענה של "הגנה מן הצדק" שיש בה בכדי ליצור "מניעות" כלפי המאשימה מתיקון כתב האישום.

פרק הזמן שחלף מאז האירוע נשוא כתב האישום עלול לגרום לכך שיאבדו ראיות ועל כן הדבר יתכן ויפגע בהגנתו של הנאשם.

החובה של המאשימה לסיים את הטיפול בחקירה תוך פרק זמן סביר והגשת כתב האישום לבית המשפט במהירות הראויה לאחר סיום החקירה נובעת גם מהנחיות היועץ המשפטי לממשלה (הנחיה מספר 4.1202 מאוגוסט 2010). התרת תיקון כתב האישום יש בה כדי להביא להפרה עקיפה של ההנחיות הנ"ל.

דיון והכרעה

6.התנגדותו של הנאשם לתיקון כתב האישום דינה להידחות. הנני מתיר את תיקון כתב האישום, כמבוקש. להלן נימוקיי:

הנאשם הבהיר שאין בפיו טענה של "הגנה מן הצדק" שיש בה בכדי להוביל לבטלותו של כתב האישום כנגד הנאשם. הגנה מן הצדק הינה טענה מקדמית שמטרתה להביא לבטלותו של כתב אישום משיקולים של צדק והגינות משפטית (ראו סעיפים 149(10) ו- 150 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב – 1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי)). יהיו מקרים שבהם מידת הפגיעה בעקרונות של הגינות משפטית וצדק לא תוביל לבטלותו של כתב האישום, מאחר ואינה בעוצמה המספקת על מנת להגיע לתוצאה קיצונית מעין זו. עם זאת, עצם הפגיעה בזכויות דיוניות של נאשם עשויה להוביל, במקרים מתאימים, להקלה בעונשו (ראו למשל: ע"פ 5019/09 חליווה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (20.8.13) פסקאות 67 – 72 לפסק דינו של כבוד השופט מלצר; ע"פ 6922/08 פלוני נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (1.2.10) פסקאות 44 – 45 לפסק דינה של כבוד השופטת ארבל). במקרה שבפני, מצד אחד, הנאשם איננו טוען שיש לבטל את כתב האישום מחמת שיהוי בהגשתו, ומצד שני, בשלב זה של ההליכים לנאשם עומדת זכות החפות ולכן אין בכלל מקום לדון בשאלה התיאורטית אם ראוי שיזכה להקלה בעונשו היה ויורשע בעתיד. ניסיונו של הנאשם להחיל את דוקטרינת "ההגנה מן הצדק" על בקשה לתיקון כתב אישום הוא ניסיון עקר מאחר ומקומה של דוקטרינה זו מצוי ב-"טריטוריות" דיוניות שאינן רלבנטיות לענייננו.

הפנייתו של הנאשם להנחיות היועץ המשפטי לממשלה לגבי החובה של המאשימה לטפל בזריזות הראויה בתיקי חקירה ולדאוג להגשת כתב אישום לבית המשפט בפרק הזמן הקצר ביותר האפשרי, הופכת לבלתי רלבנטית בעת שהנאשם איננו מבקש את הסעד העיקרי שניתן לבקש מבית המשפט בדמות ביטול כתב האישום הנוכחי בשל הטענה כי הופרו ההנחיות הנ"ל. ככל שהנאשם מעוניין לטעון שכתב האישום הנוכחי דינו בטלות מחמת שיהוי בהגשתו, הדרך פתוחה בפניו לעשות כן. ברגע שהנאשם מבהיר שאיננו טוען שיש לבטל את כתב האישום מחמת שיהוי בהגשתו, הרי שאין כל נפקות מעשית לענייננו לעצם ההפניה להנחיות הנ"ל.

סעיף 92(א) לחוק סדר הדין הפלילי קובע כדלקמן:

"בית המשפט רשאי, בכל עת שלאחר תחילת המשפט, לבקשת בעל דין, לתקן כתב אישום, להוסיף עליו ולגרוע ממנו, ובלבד שניתנה לנאשם הזדמנות סבירה להתגונן; התיקון יעשה בכתב האישום או ירשם בפרוטוקול."