מדינת ישראל נ' זבידה(עציר)

החלטה

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות של שוד, סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, נהיגה בשכרות והחזקת סכין.

עובדות כתב האישום פורטו בהחלטת כבוד השופטת לורך מיום 18.08.11 ובהחלטת בית משפט העליון מיום 14.09.11 ומתמציתן עולה כי בתאריך 8.5.2011 בלילה, נכנס המשיב לחנות בתחנת דלק בנס ציונה, ואיים על המוכר - "תביא את הכסף מיד או שאתה מקבל כדור בין העיניים". בתגובה מסר המוכר למשיב סך של 900 ש"ח מתוך קופת החנות.

בהמשך אותו יום, בסמוך לשעה 09:30 בבוקר, נכנס המשיב לקיוסק בנס ציונה, איים על המוכרת והורה לה להביא לו את השטרות מקופת החנות, כאשר ציין בפניה כי הוא מחזיק באקדח על גופו. המוכרת מסרה לו סך של 600 ש"ח.

בעקבות שני האירועים הנ"ל, נסע המשיב לעיר לוד, קנה שם סם מסוכן מסוג קריסטל, ועישן אותו. באותו מועד הגיעו שוטרים לביתו של המשיב, ומשלא מצאו אותו שם, החלו בסריקות אחריו והבחינו במשיב, כשהוא נוהג ברכב, השוטרים חסמו את הדרך, יצאו מן הרכב ורדפו אחרי המשיב.

בתגובה החל המשיב בנסיעה ולאחר ניסיונות לפתוח דלתות רכבו על ידי השוטרים, החל המשיב בנסיעה מהירה לאחור, כשהוא נוהג ב"זיגזג" לכיוון אחד מן השוטרים שנכחו במקום, עד שהשוטר נאלץ להזהירו כי הוא יירה ברכב אם זה ימשיך להתקרב. לבסוף ירה השוטר שני כדורים לגלגלי הרכב.

לבסוף, איבד המשיב שליטה על הרכב, פגע ברכב אחר והפסיק נסיעתו. כל אותה העת החזיק המשיב בסכין, בעלת להב של 20 ס"מ.

המבקשת עתרה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו וביום 20.07.11 קבע בית משפט זה (כבוד הש' ע. גרוסקופף) כי היות והמשיב הינו צעיר אשר ביצע את העבירות המיוחסות לו בשל התמכרותו לסם, כאשר הסם ככל הנראה הוא הגורם להתדרדרותו לפשע, יש לבחון את אפשרות שילובו בהליך גמילה בשלב המעצר.

ביום 18.8.2011 התקבל תסקיר שירות המבחן אשר המליץ לשלוח את המשיב לראיון קבלה בקהילת "הדרך" ובהמשך לשקול אפשרות שילובו בקהילה טיפולית.

בית משפט זה (כבוד השופט ר. לורך) החליטה ביום 18.08.11 להורות על מעצרו של המשיב עד לסיום ההליכים המשפטיים כנגדו כפי שפורט בהחלטתה.

בערר שהוגש על החלטה זו לבית משפט העליון נקבע מפי כבוד השופט מלצר, ביום 14.09.11, כי יש לבחון את אפשרות שילובו של המשיב בקהילה הטיפולית "דרך" ולקבל תסקיר משלים של שירות המבחן על אפשרות קליטת המשיב ובאילו תנאים ייקלט, זאת לאחר שקבע כי אכן מקומו של נאשם לעבור הליך של גמילה מסם הנו במסגרת מאסר, שלב גזירת העונש ולא בשלב הליכי המעצר, שכן שחרור לחלופה יתאפשר "...רק בנסיבות חריגות, התלויות במידת המסוכנות של הנאשם, בשאלה האם החל בהליכי גמילה עובר למעצרו, כמו גם בבחינת סיכויי הצלחת הטיפול בו, והאם הוא הביע נכונות כנה ואמיתית לשינוי ... הבדיקה לגבי תחולת הכלל, או חריגיו היא תמיד תלוית נסיבות ופרטנית ...".

כמו כן מצא בית משפט העליון כי נסיבותיו של המשיב מצדיקות חריגה מן הכלל וכלשונו –

"יחד עם זאת מצאתי כי יש בטענות העורר ובנסיבות הפרטניות שבכאן אפשרות לבחון חלופת מעצר בקהילה טיפולית סגורה. וקביעתי זו תוסבר מיד בסמוך.

בעברו של העורר, מספר ניסיונות גמילה, למרות גילו הצעיר. במסגרת שחרורו האחרון של העורר ממאסר ועוד בהיותו אסיר ברשיון הוא היה בקשר טיפולי ונכנס לתהליך גמילה, במסגרתו הוא נדרש למסור בדיקות שתן באופן קבוע והוכיח שהפסיק לצרוך סמים. העורר התמיד בטיפול זה משך כשלושה חודשים. כנטען על ידו ואולם הטיפול הופסק עקב פרידה מבת זוג ובשל הדרדרות במצבה הרפואי של אמו – מה שגם הביא אותו לדבריו, לחזור למסלול הסם, שיש בו לגבי דידו בריחה מן המציאות. בשיחות עם שירות המבחן, הביע העורר מוטיבציה לחידוש הליך הגמילה והשיקום – זאת הפעם במסגרת סגורה. אמנם נסיונותיו הקודמים של העורר להיגמל לא צלחו, אולם מן המפורסמות הוא כי תהליך זה מצריך, לעיתים, נסיונות רבים עד להצלחה מלאה והתמדה בשגרת חיים ללא סם. בנסיבות אלו, כפי שציין שירות המבחן בתסקיר חלופת המעצר שהגיש, טיפול בהתמכרות העורר כבר בשלב זה עשויה להוות ציון דרך מרכזי לשיקומו, אם אכן יימצא העורר מתאים לקהילה הטיפולית הסגורה ויגייס הכוחות הנדרשים לתהליך חשוב זה" .

המשיב עבר ראיון בקהילה הטיפולית , נבדק והתקבל , ומועד קליטתו במסגרת הקהילה הטיפולית "הדרך" נקבע ליום 9.11.2011.

אין ספק, כפי שצוין במספר החלטות, כי מעשיו של המשיב חמורים וכי לכאורה המשיב לא עצר עצמו מול גורמי החוק ולא הביע כל מורא מפניהם או חשש לפגוע בחיי אדם.

מאידך, כפי שפסק כבוד בית משפט העליון וחברי כבוד השופט גרוסקופף ,בטיפול בחולי תוכל החברה ליתן מענה למשיב בהפחתת המסוכנות הניכרת ממנו ואולי לא רק המשיב יצא נשכר אלא החברה כולה.

אין להתעלם מהעמדה אותה נקט בית משפט העליון ואשר יצרה בליבו של המשיב ציפייה, ציפייה אשר אושרה עם קבלתו לקהילה – קבלה אשר יש בה כשלעצמה להוות גורם נוסף במסכת השיקולים באם לשחרר נאשם למסגרת טיפולית כאמור.

בבש"פ 495/11 אורן שפיר נגד מדינת ישראל נפסק על ידי כבוד השופט ג'ובראן :

"אמנם, הלכה היא שככלל, השלב המתאים להתחלת הליך גמילה הוא שלב ריצוי העונש ולא שלב המעצר (ראו למשל: בש"פ 3137/08 גרנובסקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 18.6.2008). אלא, שלאור נסיבותיו המיוחדות של מקרה זה ונסיבותיו האישיות של העורר, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לחרוג מהכלל ולאפשר לעורר להשתלב בקהילה הטיפולית. מסקנתי זו מבוססת הן על ההמלצה החד משמעית של שירות המבחן והן על הציפייה שנוצרה אצל העורר לאחר שבית משפט השלום אפשר לו לצאת ולהתראיין בשני מוסדות טיפוליים שונים. כמובן, במידה ויפר העורר את האמון שניתן בו ולא ישכיל לנצל הזדמנות זו על מנת לעבור הליך שיקומי, הרי שיוחזר באופן מיידי למעצר".