מדינת ישראל נ' זבידה(עציר)

החלטה

לפני בקשת הנאשם לפיה עתר כי אפסול עצמי מלדון בעניינו.

הנאשם עתר כי אפסול עצמי מלדון בעניינו לאור העובדה שהודעתי לצדדים בפתח הדיון כי עיינתי בהחלטת כב' בית המשפט העליון אשר דן בעניינו של הנאשם בבקשת המאשימה להורות על המשך מעצרו מעבר ל – 90 יום.

התביעה התנגדה לבקשה וטענה כי אין עסקינן בעילה המקימה פסילת שופט.

שקלתי את טעוני הצדדים.

סעיף 77(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984, עניינו עילות פסלות.

עילות הפסלות מתיחסות לשני מישורים, האחד מישור הנגיעה האישית שיש לשופט בפרשה נושא הדיון והשני מישור החשש הממשי למשוא פנים שלא בשל נגיעה אישית (ראו כב' השופט קדמי, על סדר הדין בפלילים, חלק שני, הליכים שלאחר כתב אישום(א) עמ' 1154).

עילות הפסלות כולן – בכל אחד משני המישורים נעוצות בחשש למשוא פנים שאינו מאפשר קיומו של הליך שיפוטי תקין, כאשר לענין המישור של הנגיעה האישית החוק מניח קיומו של החשש כאמור, בעוד שלענין המשוא פנים הטוען לקיומו של חשש כזה נושא בנטל הוכחתו. (ראו שם כב' השופט קדמי בעמ' 1154)

המבקש בבקשתו לא העלה טענה לפיה יש לי נגיעה אישית בהליך.

המבקש טען כי הוא עותר שאפסול עצמי מלדון בעניינו בשל העובדה שנחשפתי במהלך קריאת החלטת כב' בית המשפט העליון לעברו הפלילי.

על פי ההלכה הפסוקה חשיפת עבר פלילי של נאשם או אופיו השלילי אין בה כדי להביא לפסילת שופט.

הגם שעיינתי בהחלטת כב' בית המשפט העליון ממנה עולה עברו הפלילי של הנאשם, אין בעובדה זו כשלעצמה כדי להביא לפסילתי.

לא הבעתי דעתי על ההליך שבפני, טרם גיבשתי דעתי על ההליך שבפני, הגם שהדיון נמשך זמן רב נשמעו עד היום שני עדים ושני עדים נוספים טרם סיימו העדתם, כמו כן הוגשו מסמכים רבים בהסכמת הצדדים. יחד עם זאת טרם שמעתי את דברי הנאשם וגרסתו וכאמור לא הבעתי דעתי ולא גיבשתי דעתי על הענין שלפני ואין כל חשש ממשי למשוא פנים.

לאור האמור, הבקשה נדחית.

ניתנה והודעה היום ט"ז אדר תש"ע, 02/03/2010 במעמד הנוכחים.

ליאורה פרנקל (שיפמן, שופטת

החלטה

סעיף 147 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) תשנ"ב- 1982, עניינו ערעור על החלטה בטענת פסלות. סעיף 147 (א) מורה כי בעת שבעל דין מודיע כי בדעתו לערער על החלטת שופט לפי סעיף 77 א' בחוק בתי המשפט יופסק המשפט ולא יימשך עד להחלטה בערעור, זולת אם החליט שופט מנימוקים שירשמו שיש להמשיך במשפט.

במקרה שבנדון, הסניגור עתר להורות על הפסקת הדיון עד להחלטת כב' בית המשפט העליון בערעורו על החלטתי בעניין פסלות. מנגד, בא כוח המאשימה עתר להמשיך הדיון וטען כי במקרה הנדון קיימים נימוקים מיוחדים שבגינם יש לקיים המשפט.

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים ובשים לב לכך שאני סבורה כי במקרה הנידון קיימים נימוקים המצדיקים את המשך הדיון כמו כן, בשים לב לכך שאני סבורה לאור ההלכה הפסוקה שהעובדה שנחשפתי במסגרת קריאת החלטה כב' בית המשפט העליון לעברו הפלילי של הנאשם אינה עילה לפסלות שופט, בנסיבות בהן טרם גיבשתי דעתי ולא הבעתי דעתי על העניין שבפניי, כמו גם בשים לב לכך שהנאשם נתון במשמורת חוקית מעל לתשעה חודשים וכב' בית המשפט העליון בהחלטתו הורה על הארכת מעצרו ל-45 יום, ובנוסף בשים לב לכך שיעלה בידי בחודש מרץ לקיים ישיבות כמידת הצורך בעניינו של הנאשם על מנת לסיים את ההליך בתוך פרק הזמן אשר קצב כב' בית המשפט העליון, לא מצאתי להיעתר לבקשה.

אם הייתי סבורה שעל פי ההלכה הפסוקה ה עובדה שנחשפתי לעברו הפלילי של הנאשם יש בה כדי להביא לפסילתי, חרף כל האמור לעיל הייתי מפסיקה את הדיון ומאפשרת לנאשם להגיש ערר על החלטתי בנסיבות בהם הדיון הופסק ולא בנסיבות בהם הדיון ממשיך.