מדינת ישראל נ' זבולוני

הכרעת דין

כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום, המייחס לה שימוש בטלפון נייד, שלא באמצעות דיבורית, בעת שהרכב היה בתנועה. עבירה בניגוד לתקנה 28(ב) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן – תקנות התעבורה).

נסיבות האירוע, בהתאם לכתב האישום, היו כי ביום 14.7.2012 בשעה 18:25, נהגה הנאשמת ברכב פרטי מסוג "מזדה" שמספרו 86-747-59, (להלן – רכב הנאשמת), בצומת הרחובות ז'בוטינסקי ו- הרב שך בבני ברק, בתנועה על רחוב ז'בוטינסקי ממזרח למערב.

על פי גרסת התביעה, אותה שעה היה השוטר דורון בסטיקר (להלן – השוטר), בניידת שעמדה ברחוב ז'בוטינסקי בצומת עם רחוב הרב שך מכיוון מזרח (להלן – הצומת), תוך המתנה לאור הירוק ברמזור. בשלב זה הבחין השוטר, באמצעות מראת התשקיף המרכזית בניידת, ברכב הנהוג בידי הנאשמת המגיע מכיוון מזרח, היינו מאחוריו בכיוון נסיעתו, ותוך כדי נהיגה, הנאשמת אחזה בטלפון נייד בידה השמאלית, כשהוא מוצמד לאוזנה השמאלית.

על פי כתב האישום, השוטר הבחין בנאשמת בהגיעה לכיוונו ממרחק של כ-25 מטרים בנסיעה בנתיב הימני. ובהגיעה לכיוון הרמזור, הורידה את יד שמאל עם מכשיר הטלפון מטה. כשהגיעה הנאשמת לצומת, התבקשה על ידי השוטר לעצור אחרי הצומת. משנעצרה הוסברה לנאשמת מהות העבירה.

בכתב האישום צוין, כי היה יום בהיר וראות מצוינת, וכי לנהגת לא הייתה אוזניה באוזן.

בתגובת הנאשמת לרישום הדו"ח, נרשם: "בזמן שעמדתי לא היה לי פלאפון ביד אלא בתוך התיק ואף אתה שמעת צלצול שהפלאפון בתוך התיק. תציין שיש דיבורית ברכב תציין שיש לי אוזניית בלוטות' של מוטורולה".

העבירה הינה מסוג ברירת משפט והקנס המוטל עליה הינו בסך של 1,000 ₪.

הנאשמת כפרה בעובדות כתב האישום ונוהל דיון הוכחות.

מטעם התביעה העיד השוטר, אשר ערך את הודעת תשלום הקנס, וזו הוגשה, בצירוף שכתוב לדו"ח כעדות ראשית (ת/1), בהתאם להוראות סעיף 27(א)(1) לפקודת התעבורה, תשכ"א-1961.

מטעם ההגנה העידה הנאשמת.

לאחר שעיינתי בראיות ובעדויות שהובאו בפני, הגעתי להחלטה כי יש להרשיע את הנאשמת בביצוע העבירה זאת מהטעמים הבאים:

בתגובתה בדו"ח טענה הנאשמת כי "בזמן שעמדתי" מכשיר הטלפון לא היה בידה, אלא בתוך התיק. לחיזוק טענתה זו, הוסיפה הנאשמת וטענה כי גם השוטר בעצמו שמע צלצול "כשהטלפון בתוך התיק".

שתי טענותיה אלו של הנאשמת, אינן סותרת במאומה את האישום המיוחס לה, ואת תיאורו העובדתי של האירוע על ידי השוטר. שכן השוטר ציין בדו"ח כי הבחין בנאשמת כשהיא אוחזת במכשיר הטלפון "תוך כדי נהיגה", בנסיעתה לעבר הצומת המרומזר בו הוא עמד. השוטר אף ציין במפורש כי הבחין בביצוע העבירה בעת כשרכב הנאשמת בתנועה ו"מגיע לכיוון הצומת".

יתר על כן, טענותיה אלו של הנאשמת על פי תגובתה בדו"ח, מתיישבות במלואן עם המתואר בדו"ח השוטר, לפיו כשהנאשמת הגיעה לרמזור "הורידה את יד שמאל עם הפלאפון מטה".

בעדותו, ציין השוטר כי "..לא ראיתי אותך ברמזור אדום, ראיתי אותך מגיעה לפני, בנסיעה לכיוון שלי.. אני כבר ברמזור ממתין לאור ירוק ואת מגיעה.." פרוט' עמ' 6 שורות 10-11).

הטענה כי החפץ אותו אחזה בידה היה "מראת איפור קטנה בקופסא שחורה", נטענה על ידי הנאשמת לראשונה בבית המשפט, בעת תגובתה להקראת כתב האישום (פרוט' עמ' 3 שורה 19).

בתגובה לדברי השוטר בעדותו, כי ראה אותה לפני הגעתה לצומת כשהיא אוחזת בטלפון. הודתה הנאשמת כי היא לא יודעת מתי השוטר הבחין בה לראשונה ובלשונה: "אני כמובן לא יכולה לומר לך מתי ראית אותי ומתי לא.." (פרוט' עמ' 6 שורה 14). אולם הוסיפה וטענה: "..אבל אם ראית אותי, לא ראית אותי מדברת בטלפון נייד, אלא מחזיקה ביד משהו שדומה לטלפון נייד ועם מראת הצד שלך והמרחק שהיינו, יש סבירות גבוהה מאד שטעית וחשבת שזה טלפון" (פרוט' עמ' 6 שורות 14-16). כלומר, לפי גרסא זו הנאשמת החזיקה את החפץ עוד בעת נסיעתה כשהתקרבה לרמזור, ועקב המרחק ביניהם, טעה השוטר וסבר כי החפץ הוא טלפון נייד.

בשלב זה, ולאחר שבית המשפט הזהיר את הנאשמת כי יכול ומעובדות האירוע (על פי המתואר על ידה) עולה עבירה של אי החזקת ההגה בשתי ידיים וכן נהיגה בחוסר זהירות. ציינה הנאשמת "אני החזקתי אותו רק ברמזור". והוסיפה: "זו מראת איפור קטנה בקופסא שחורה" (פרוט' עמ' 6 שורה 24).

בהמשך הסבירה הנאשמת את הצורך לשימוש במראה, בניתוח אותו עברה כשנה וחצי לפני האירוע, עקב קרע ברשתית. בשל כך, טענה הנאשמת, "אני סובלת לפעמים מיובש נוראי בעין ויש לי הרגשה של גרגירים לפעמים" (פרוט' עמ' 6 שורה 26).