מדינת ישראל נ' זאהר

החלטה

לפני בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט.

ההליך

ביום5/4/05 הוגש כנגד המשיב כתב אישום המייחס לו ולאדם נוסף עבירות לפי חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה") אשר בוצעו בחלקה 70 בגוש 17155 בעוספיה (להלן: "החלקה").

על-פי המתואר בכתב האישום, ביום 23/11/04 נמצא כי המשיב בונה בחלקה סככה ללא היתר בשטח של כ-50 מ"ר (להלן: "הסככה"). שטח הסככה "גולש" לתוואי כביש מאושר, ובמקום לא ניתן לאשר בנייה. צוין, כי "יש להרוס את הסככה לאלתר" [ההדגשה במקור, ע.ק.].

ביום 24/11/04 הוצא למשיב צו מנהלי להפסקת עבודות הבניה, אך המשיב התעלם מקיומו והמשיך בביצוע פעולות הבניה, גם לאחר המצאת הצו ולאחר קבלת אזהרות מן המבקשת.

לאור האמור, יוחסו למשיב ולאדם הנוסף עבירות על-פי סעיפים 145, 156, 204(א),

204(ב), 205, 206, 208, 212, 218, 219 ו-221 לחוק התכנון והבניה, יחד עם הוראות פרק ד' לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

ביום 24/11/05 על-פי החלטת בית המשפט (מפי סגן הנשיא כב' השופט הבר) נמחק האדם הנוסף מכתב האישום. כן הורשע המשיב, על-פי הודייתו, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

בו ביום נגזר דינו של המשיב.

על המשיב הוטל עונש של קנס וחתימה על התחייבות עצמית.

כן הוצא צו הריסה אשר ביצועו עוכב לשנה (להלן: "צו ההריסה").

המבקשת לא מצאה לערער על גזר הדין, גם לא על עיכוב ביצוע צו ההריסה, למרות האמור בכתב האישום.

ביום 31/10/12, כשבע שנים לאחר מתן גזר הדין, הגישה המבקשת את הבקשה דנן.

בבקשתה טוענת המבקשת כי המשיב לא מילא אחר גזר הדין, לא ביצע את צו ההריסה ולא הרס את הסככה.

בנסיבות אלו התבקש בית המשפט לכוף את המשיב ולקיים את הוראות צו ההריסה באמצעות מאסר לריצוי בפועל או באמצעות קנס כספי יומי, הכול מכוח פקודת ביזיון בית המשפט.

הבקשה הוגשה לפתחה של כב' השופטת הבכירה י. אבירם (בהיותה שופטת תורנית) והועברה לפתחי. ביום 19/12/12 התקיים דיון בבקשה.

במועד זה ביקש ב"כ המשיב דחייה על-מנת לגבש את עמדתו. המבקשת לא התנגדה, תוך שציינה שהוצע למשיב לסלק את חלקה של הסככה המצוי על המדרכה.

ביום 15/1/13 התקיים דיון נוסף בבקשה.

במועד זה פירטו הצדדים טענותיהם, ולאחריו ניתנה לצדדים ארכה על-מנת להגיש פסיקה התומכת בטענותיהם.