מדינת ישראל נ' זאדירקה(עציר)

החלטה

בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו, לפי סעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים), התשנ"ו-1996.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של היזק בזדון, תקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש ואיומים.

ב"כ המשיב חלק על קיומן של ראיות לכאורה, ומיקד טיעוניו בשניים. האחד כי בתיק לא קיימות ראיות לעובדה כי למתלוננת נגרמו חבלות והאחר כי האישום המייחס למשיב עבירת איומים, הינו אישום כללי אשר אינו ממוקד ואינו מאפשר למשיב להתגונן כנגדו.

לאחר ששמעתי טיעוני ב"כ הצדדים ועיינתי בכל חומר החקירה המצוי בתיק, באתי לכלל מסקנה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת התקיפה המיוחסת למשיב. בענין זה מצאתי לנכון להפנות להודעות המתלוננת המציינת מפורשות את התקיפה כנטען בכתב האישום.

המתלוננת מסרה הודעה ממנה עולות העובדות הנטענות בכתב האישום, וחזרה על גרסתה זו בחקירתה הנוספת.

בכל הנוגע לסימנים שנצפו על צווארה, אכן מהעדויות המצויות בתיק, עולה כי לא המתלוננת בעצמה ולא השוטר שגבה את ההודעה או החברות הבחינו בסימנים כלשהם, לאחר הארוע הנטען. יחד עם זאת קיימת בתיק תעודה רפואית אשר ממציאה מבוססים על בדיקה שנערכה למתלוננת יום לאחר הארוע, ובו מציין הרופא כי הבחין בשפשופי עור קלים בשני צידי הצוואר.

תעודה רפואית זו הינה ראיה לכאורה לסימני החבלה המצויינים בכתב האישום וטענות הסנגור והתהיות שמעלה הוא, בכל הנוגע לשאלה הכיצד ייתכן כי סימני חבלה נצפו רק יום לאחר התקיפה, הרי שדינה להתברר במסגרת התיק העיקרי, במהלך חקירתם הנגדית של העדים לרבות הרופא, אשר יצטרכו לספק הסבר לענין זה.

מכל מקום וגם אם נצא מנקודת הנחה שסימני החבלה שנצפו לא נגרמו על-ידי המשיב, עדין בפנינו ראיות כי המשיב נקט כלפי המתלוננת אלימות כמתואר בכתב האישום.

בכל הנוגע לשאלת ראיות לכאורה, בית המשפט העליון אמר דברו בצורה ברורה וחד משמעית, בהלכת "זאדה" ולפיה אין בית המשפט במסגרת הליך המעצר עד תום ההליכים מקיים "קדם משפט" פלילי במסגרתו בוחן הוא את המשקל שיש לתת לעדויות שהובאו בפניו, ובוחן את מהימנותם.

בית המשפט בשלב המעצר עד תום ההליכים בודק את הראיות הגולמיות בלבד ובוחן האם קיים פוטנציאל הרשעתי בראיות אלה.

עדות המתלוננת אליה מתווספות העובדות לפיהן, שוטר שהגיע למקום הבחין בשברי המסנן אותו זרק המשיב לעבר המתלוננת, ועדויות חברותיה של המתלוננת אשר מספרות האחת מהן הגב' מירה ברדוגו כי בשעה 10:00 התעוררה למשמע צלצול הטלפון שקיבלה מהמתלוננת ואמרה לה שהמשיב הרביץ לה פעם נוספת וכי צריכה להגיע משטרה.

כמו כן אותה חברה מתארת כי בביתה של המתלוננת ראתה את הפילטר של הקנקן והשברים, כשלכך מתווספת עדות המשיב עצמו הקושר עצמו לארועים, טוען כי עקב הויכוח לקח את הפילטר וזרק על הקיר, וכן מאשר כי לעיתים יכול לתת למתלוננת סטירה בגלל שהיא מתלוננת ואין לזה לסוף, מקימים את התשתית הראייתית הדרושה.

יחד עם זאת סבור בית המשפט כי בהחלט מדובר במקרה שבו ניתן לבחון אפשרות שחרורו של המשיב בחלופה.

הגם אם קיימת מסוכנות כלפי המתלוננת, הרי שמדובר במסוכנות נקודתית בלבד, שאינה כלפי כולי עלמא.

מדובר במשיב יליד שנת 1967, כבן 43, ללא עבר פלילי מכל מין וסוג שהוא. מבלי חלילה להמעיט בחומרת העבירות הרי שגם העבירות אותן מתארת המתלוננת אינן מצויות ברף הגבוה של עבירות האלימות ובהחלט יש ליתן משקל לטענה לפיה האישום השני הינו אישום כללי שמעמיד קושי מהותי בפני הנאשם להתגונן בפניו.

בית המשפט נכון לשקול אפשרות שחרור של המשיב בחלופה, ואף מותב אחר שישב ודן בנסיבות תיק זה, סבר כי יש מקום כי בפני בית המשפט תוצג חלופת מעצר ראויה.

אשר על כן אני נעתרת לבקשת הסנגור ודוחה את הדיון בבקשה, ליום 14/04/10 בשעה 11:30, בפני, לצורך הצגת חלופה.

המשיב יובא לדיון באמצעות ליווי/שב"ס.

יש לאפשר למשיב 8 שיחות טלפון על חשבון המדינה.