מדינת ישראל נ' וקנין(עציר)

גזר דין

הנאשם הורשע עפ"י הודאתו, במסגרת הסדר טיעון שלא כלל הסכמה לעונש,בעובדות כתב אישום מתוקן בביצוע עבירות של החזקת סכין והפרעה לשוטר.

עפ"י עובדות כתב האישום המתוקן, בתאריך 13/11/10 סמוך לשעה 02:45, בנתיבות, החזיק הנאשם בסכין מחוץ לתחום חצריו ולמטרה לא כשרה. בעת שהבחין בשוטרים שנגשו אליו כדי לבצע את מעצרו, הוציא את הסכין מכיס מכנסיו והשליך אותה על הדשא וכן החל להתפרע כדי למנוע מהשוטרים לאזוק אותו.

לחובת הנאשם רישום פלילי הכולל 2 הרשעות. האחת משנת 2010 בצירוף תיקים בעבירות של אלימות, הפרעה לשוטר, תקיפת שוטר, הפרת הוראה חוקית, החזקת סכין, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, התנהגות פרועה במקום ציבורי ובריחה ממשמורת. בגינן נידון למאסר על תנאי {בגין כל עבירת אלימות}, התחייבות ופיצוי. השניה- הרשעה מיום 13/01/2011, בביצוע עבירות של החזקת סכין והפרת הוראה חוקית, ושבגינן נדון לחודשיים מאסר בפועל.

בעניינו של הנאשם קיימת חובת תסקיר.

שירות המבחן סבר כי הנאשם אינו בשל להליך טיפולי והמליץ על ענישה מרתיעה בדמות מאסר בדרך של עבודות שירות לצד מאסר על תנאי.

כפי העולה מהתסקיר, הנאשם צעיר כבן 19, רווק, בעל רישום פלילי, נמצא בקרב חברה שולית ונטייה להשפעותיה, התקשה להתמיד במסגרות על רקע צרכי שייכות ומסגרת משפחתית מורכבת ורב בעייתית. הנאשם התקשה לבחון את התנהגותו ולערוך בדיקה פנימית. להערכת שירות המבחן הנאשם מתקשה לשלוט בתגובותיו ואינו בשל להליך טיפולי. כאמור הרקע למעורבותו בפלילים נעוץ במאפייני אישיותו ובמסגרת המשפחתית המורכבת והרב בעייתית, כמפורט בתסקיר שירות המבחן.

במסגרת הטיעונים לעונש עתרה ב"כ המאשימה להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל ומאסר על תנאי. בהשלמת הטיעונים עתרה המאשימה גם לרכיב של קנס. בטיעוניה הפנתה לחומרת העבירות, נסיבות ביצוען, משך תקופת מעצרו ועברו הפלילי, לרבות בעבירות דומות של החזקת סכין ועבירות כנגד שוטרים. מנגד, ב"כ הנאשם עתרה להסתפק בתוקפת מעצרו וזאת בהתחשב בהודאתו, בתיקון המהותי של כתב האישום, משך תקופת מעצרו, גילו הצעיר ונסיבותיו האישיות והמשפחתיות המורכבות, כמפורט בתסקיר שירות המבחן.הנאשם הביע חרטה על מעשיו ומסר כי כיום מודע למשמעות של החזקת סכין.

דיון

העבירות בהן הורשע הנאשם נפוצות וטמון בהן פוטנציאל לפגיעה בגוף ובנפש. תופעת הסכינאות טרם חלפה, רק הולכת וגוברת ומחייבת מדיניות ענישה מחמירה, שכן הדגש בפוטנציאל המסוכנות בטרם מימוש הסכנה. זמינות הסכין והחזקתו באורח תדיר במקומות שונים עלול להוביל לתוצאות טראגיות. לעניין זה יפים דבריו של כב' השופט א' רובינשטיין ברע"פ 242/07 אולימכוב נ' מדינת ישראל:

"ואכן אין צורך להכביר מלים על כך שסכין קוראת לשולף ולדוקר כשם שפירצה קוראת לגנב; "תת תרבות הסכין" על גילוייה השונים – מהחזקת סכין ועד לשימוש אלים בה – היא אורח תדיר, לא רצוי, בבתי המשפט, לרבות בבית משפט זה; היא כבר גבתה לא מעט חיי אדם, ועל כן אין מנוס מענישה מרתיעה לגביה, בכל גילוייה".

לעניין נפיצות התופעה, המסוכנות, ומדיניות הענישה המרתיעה ראה גם רע"פ 5127/07 דוד יפקח נ' מדינת ישראל, שעניינו בעבירות דומות של החזקת סכין והפרעה לשוטר, והגם שבנסיבות שונות, הדברים נכונים ומתאימים אף למקרה שבפניי:

"זאת ועוד, בשנים האחרונות אנו נתקלים בתופעה קשה, כאשר אנשים היוצאים לבילוי לילי נושאים עמם כלי משחית. תופעה זו לא פסחה גם על בני הנוער, ואת מחירה שילמו קורבנות לא מעטים בחייהם, ואחרים נושאים את צלקותיה על גופם. עם כך אין להשלים, ואחת הדרכים לסלק תופעה זו מחיינו, היא החמרה בענישה שנהגה עד כה".

כך גם עבירות כנגד שוטרים בשל ניסיון לעוצרו ראויים לתגובה שיפוטית ממשית ומרתיעה.

בענייננו, חומרה יתרה באופן החזקת הסכין ועבר פלילי בעבירות דומות שבגינם אף ריצה הנאשם עונש מאסר. המדובר בהחזקת סכין, במכנסיו, בשעת לילה מאוחרת 02:45, כשהנאשם עם חברים ובידו משקה אלכוהול, כשלטענתו כך נהג להסתובב מתוך הרגל עם סכין, וזאת כפי שמסר בפני שירות המבחן.

מנגד ולקולא יש להביא בחשבון את גילו הצעיר של הנאשם, נסיבותיו המשפחתיות המורכבות, משך תקופת מעצרו- מיום 13/11/10 ותיקון כתב האישום- שהפחית בצורה משמעותית מחומרת המעשה שיוחס לנאשם בכתב האישום המקורי. עוד יש ליתן המשקל להודאתו ולחסכון בזמן שיפוטי.

אשר על כן, ובהתחשב במכלול שיקולי הענישה, העושה והמעשה, תסקיר שירות המבחן, הפסיקה שהוגשה לעיוני ומדיניות הענישה דן הנאשם כדלקמן:

1.5 חודשים ו- 7 ימים מאסר בפועל מיום מעצרו- 13/11/10.

למען הסר ספק הנאשם ישוחרר מחר 18/4/11.

2.6 חודשים מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מהיום, שהנאשם לא יעבור על אחת מהעבירות בהן הורשע.