מדינת ישראל נ' וענונו (עציר)

החלטה

בפני ערר על החלטת בית המשפט השלום בנתניה (כב' השופטת שירה בן שלמה) במ"י 5881-02-10 מיום 7/2/2010 במסגרתה לא נעתר בית המשפט לקמא לבקשת העוררת להורות על המשך מעצרו של המשיב ל-48 שעות והורה על שחרורו למעצר בית בבית גיסתו בנתניה. הפקדת מזומנים על סך של 3,000 ₪ וחתימה על ערבות עצמית וערבות צד ג', 3,000 ₪ כל אחת.

המשיב נעצר ביום 2/2/2010 בסמוך לשעה 17:00 בחשד למעורבות בעבירה של התפרצות לרכב, גניבת רכוש מתוכו ועשיית שימוש בכרטיס אשראי שנגנב מהרכב.

ביום 3/2/2010 הובא המשיב בפני בית משפט להארכת מעצר לצורך ביצוע פעולות חקירה שפורטו במסמך החסוי שהוצג לעיונו של בית המשפט.

עילות המעצר שפורטו בבקשת המעצר הן מסוכנות כלפי הציבור ושיבוש הליכי החקירה.

באותה ישיבה הורה בית המשפט על הארכת מעצרו של המשיב עד ליום 7/2/2010.

ב-7/2/2010 הוגשה בקשת מעצר נוספת. בית המשפט התבקש להורות על הארכת מעצרו של המשיב ל-48 שעות לצורך השלמת חקירה.

הוגש לעיונו של בית המשפט מסמך חסוי המפרט את השתלשלות החקירה מאז מעצרו של המשיב, הראיות שיש בידי התביעה, פעולות ההשלמה שיש בדעת החוקרים לבצע תוך תקופת מעצרו.

עילת המעצר שפורטה בבקשה היא עילת המסוכנות.

בדיון שהתקיים בבית משפט קמא חזרה ב"כ העוררת על נימוקי הבקשה. ב"כ העוררת אישר לשאלת ב"כ המשיב כי לא קיים חשש לשיבוש חקירה וכי השתתפותו של החשוד בהשלמת החקירה איננה נחוצה. מאחר ועילת המעצר שנטענה היא עילת המסוכנות, אינני סבורה כי העילה לשיבוש הייתה בהכרח רלוונטית.

לאחר שבית המשפט שמע את טיעוני ב"כ הצדדים הורה על שחרורו של החשוד למעצר בית.

בית המשפט קמא ציין בהחלטתו, כי מדובר בהארכת מאסר שנייה בעילה של מסוכנות בלבד, בשים לב לפעולות החקירה שנותרו לביצוע, נראה כי ניתן לאיין את המסוכנות בדרך אחרת שפגיעתה בחירות החשוד תהא פחותה.

על החלטה זו של בית משפט קמא נסב הערר שבפניי.

בית משפט קמא נעתר לבקשת העוררת והורה על עיכוב ביצוע ההחלטה.

בנימוקי הערר נטען, כי טעה בית המשפט קמא כאשר לא אפשר סיומה של החקירה, כאשר המשיב במעצר וכי לא נתן דעתו לחומר החקירה שנאסף עד אותו שלב. עוד נטען, כי מדובר בעבירת רכוש שבוצעה, לכאורה, בצוותא תוך שימוש בכלי פריצה לאור יום, עובדות המצביעות על מסוכנות. עוד נטען בהודעת הערר, כי בית המשפט קמא התעלם מעברו הפלילי של המשיב המעצימות את המסוכנות וכי אין בכוחה של חלופת המעצר כדי לאיין את המסוכנות בנסיבות שפורטו ונוכח החלטות בתי המשפט בעבירות אלה.

בדיון בפניי חזרה באת כוח העוררת על נימוקי הערר, והוסיפה וציינה כי מאז ישיבת אתמול המשיכו החוקרים בחקירה, הוספו ראיות נוספות ויש בחקירה שנעשתה מאז ועד היום כדי ללמד כי היה מקום להיעתר לבקשה ולהורות על המשך מעצרו של המשיב לצורך השלמת החקירה.

ב"כ המשיב מתנגד לבקשה מהנימוקים שפורטו בהחלטה של בית משפט קמא. ב"כ המשיב טען, כי עילת המסוכנות כשלעצמה לא הצדיקה להיעתר לבקשה. עוד ציין, כי החלופה המוצעת נבחנה ע"י בית משפט קמא ומשמצא בית המשפט כי החלופה הינה ראויה, אין לומר כי החלופה לא נבחנה כראוי.

לאחר ששמעתי טיעונים לבקשה ונתתי דעתי לחומר החקירה שהוצג בפניי, לעברו של המשיב ולהלכות שיצאו מפתחו של בית המשפט העליון בעבירות רכוש, הגעתי למסקנה כי דין הערר להתקבל וכי היה מקום לאפשר המשך החקירה תוך תקופת מעצרו.

אמת כי מדובר בעבירת רכוש אחת, עם זאת אין לומר כי כאשר מדובר רק בעבירה אחת שהיא לכשעצמה איננה מקימה עילת מסוכנות. הפסיקה הכירה בכך שגם עבירות רכוש נמנות עם העבירות שעלולות לסכן את ביטחון האדם ואת ביטחון הציבור וזאת מקום שמדובר בעבירות המבוצעות באורח שיטתי, בהיקף ניכר, תוך התארגנות, או תוך שימוש באמצעים מיוחדים. במקרה הנדון, מדובר בעבירה שבוצעה בצוותא עם אחר, כאשר עולה, לכאורה, מהנסיבות, כי קדם לה תכנון מוקדם.

זאת ועוד, אחד מפריטי הרכוש שנגנב מתוך המכונית שנפרצה, הוא כרטיס אשראי שמיד נעשה בו שימוש. בידי העוררת ראיות לכאורה לגבי השימוש שנעשה בכרטיס האשראי והכספים שנמשכו מחשבונו של הבעלים של כרטיס האשראי.