מדינת ישראל נ' וסים(עציר) ואח'

החלטה

בפניי בקשתו של המשיב 1 לעיון חוזר בהחלטה מיום 24.6.09 , שם הוריתי על שחרורו לחלופת מעצר הכוללת הרחקה לכפר אום אל ג'אנם ושהייה במעצר בית מלא תחת פיקוחם של מארחיו או פיקוחה של אמו, איסור יצירת קשר עם המתלוננים, איזוק אלקטרוני וכן תנאים נוספים.

כתב האישום מייחס למשיב שלושה אישומים בעבירות אלימות חמורות, לרבות שימוש בסכין ודקירת הקורבנות, וכן הפרעה לשוטר במילוי תפקידו והעלבת עובד ציבור.

בהחלטתי המקורית מיום 13.4.09 מצאתי כי קיימת תשתית ראייתית מספקת לגבי שלושת האישומים וגם עילות מעצר של מסוכנות וחשש לשיבוש מהלכי משפט. ציינתי כי בנסיבות העניין לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של חלופה ועל כן, הוריתי על מעצרו עד תם ההליכים.

באותה החלטה ציינתי כי עילת המעצר של מסוכנות מובהקת במיוחד לגבי משיב זה, אשר דקר במו ידיו את המתלונן באישום הראשון, נטל חלק בתקיפתם של בני משפחת מזאוי, אף זאת תוך שימוש בסכין אף אם לא מידיו הוא, וכן התנהגות אלימה פיזית ומילולית בפני השוטרים וכלפיהם.

מסקנתי הייתה כי אף שאין לו כל עבר פלילי, הרי שהתנהגותו כמתואר בשלושת האישומים מלמדת עליו כי מסוכן הוא מאין כמוהו וכי שחרורו עלול לעלות בקורבנות נוספות, שגם כלפיהם ינהג בדומה ליישוב סכסוכים.

כן ציינתי כי גם עילת המעצר של חשש לשיבוש הליכים מתקיימת בעיקר לגבי משיב זה שכן המתלוננים בשני האישומים הראשונים מוכרים לו היטב, מצויים בהישג ידו, ויכול לגרום להם בדרכים שונות לחזור בהם מההודעה שלהם.

עוד ציינתי כי בחומר החקירה כי לאחר שמשפחת מזאוי מסרו הודעתם במשטרה, עקבו אחריהם שניים מן התוקפים ואף לא ברור אם המשיב נמנה המשיב מאותם שניים, ברור הוא כי בני משפחה נמצאים "על כוונת" התוקפים ושחרורו של המשיב יש בו כדי להעצים סיכון זה.

בנסיבות אלו, לא ראיתי צורך לקבל תסקיר מעצר, שכן סברתי כי יש בידי די נתונים על מנת להכריע בבקשה בלא צורך בתסקיר מעצר.

על החלטה זו הוגש ערר לבית המשפט המחוזי (ב"ש 867/09). הערר התקבל תוך שבית המשפט קובע כי קיים קושי בתשתית הראייתית לגבי המשיב וכי יש להורות על הגשת תסקיר מעצר בטרם החלטה בבקשה.

כמצוות בית המשפט המחוזי הוריתי על הגשת תסקיר מעצר, אשר מצאתי כי אין קווים אלימים באישיותו של המשיב וכי יהיה מסוגל לשמור על תנאים מגבילים ובהתאם לרוח החלטת בית המשפט המחוזי, הוריתי בהחלט מיום 24.6.08 על שחרורו לחלופת מעצר. עם זאת, חלופת המעצר שנקבעה לא הייתה החלופה שהוצעה מלכתחילה על ידי המשיב – מעצר בית בבית אמו בנצרת, שהיא החלופה המוצעת גם כיום, אלא חלופה מחמירה בהרבה, כפי שפורט לעיל.

מאז שרוי הנאשם בתנאים שפורטו באותה החלטה. שמיעת הראיות טרם החלה עד היום על אף שחלפו כבר 6 חודשים מאז אותה החלטה אחרונה וכ- 8 חודשים מאז הוגש כתב האישום.

מפי ב"כ המאשימה שמעתי כי ישיבת הוכחות שנקבעה בוטלה לבקשת בא כוחו הקודם של המשיב ואילו ישיבת ההוכחות הבאה קבועה ליום 31.1.10 וכן לשני מועדים נוספים בחודש פברואר.

בכתב האישום מפורטים 18 עדי תביעה ובהם מספר לא מבוטל של עדים שהם עדי ראיה, וניתן להניח שלא זו בלבד ששמיעת הראיות לא תסתיים באותו מועד, אלא שהיא צפויה להימשך עוד חודשים ארוכים אף מעבר לישיבות הנוספות הקבועות בתיק זה.

הסנגור מתבסס בבקשתו על שני נימוקים אשר לדעתו יש בהם כדי להצדיק עיון חוזר בבקשה.

האחד – הוא סולחה שנערכה בין הצדדים ושאת העתק ההסכם הוגש לבית המשפט.

והשני – הוא הזמן הרב שחלף מאז הוגש כתב האישום ואשר צפוי לעבור עוד עד אשר יסתיימו ההליכים בתיק זה. לדבריו, חלוף הזמן כשלעצמו מהווה עילה לעיון חוזר. מצבו הכלכלי של הנאשם קשה והוא מבקש לאפשר לו לשוב ולהתגורר בבית אמו ותחת פיקוחה ולצאת לעבודה אצל מר עומר עודה, בחנות חומרי בניין בנצרת.

התובעת מתנגדת לבקשה. לטענתה, מדובר ברמת מסוכנות גבוהה מחד, ובחלופת מעצר בלתי ראויה מאידך, אשר נפסלה על ידי בית המשפט כבר הוצעה לראשונה בסמוך להגשת כתב האישום.

לשיטתה אין כל נסיבה חדשה המצדיקה עיון חוזר בבקשה, כל הנסיבות היו יודעות גם בשעת מתן ההחלטה ועל כן יש לדחות את הבקשה.

כידוע, פסיקת בית המשפט העליון קובעת כי חלוף הזמן מאז מעצרו של נאשם יש בה משום נסיבה חדשה המצדיקה עיון חוזר בהחלטת המעצר או השחרור וזאת אם מדובר אכן בפרק זמן משמעותי שיש בו כדי לשנות את הנסיבות מעיקרן.