מדינת ישראל נ' וכולדר

בפני

שופט שמואל מלמד

הכרעת דין

נגד הנאשם הוגש כתב אישום, לפיו, ב- 07.03.11 בשעה 21.10 או בסמוך, ברחוב בן גוריון 32 הרצליה, העמיד הנאשם את רכבו במקום חניה המוקצה לרכב נכה בניגוד לתקנה 72 (א) (16) לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961.

הנאשם כפר בהאשמה המיוחסת לו ונשמעו הראיות.

מטעם התביעה העידה השוטרת בן נעים סיגלית. עדותה נשענה רובה ככולה על הדו"ח אשר היא רשמה ביום המקרה – ת/1. על פי רישומה של השוטרת, ביום האירוע, הרכב חנה בתחום חנית נכה, במקום קיים תמרור על עמוד של כיסא גלגלים פלוס הטבעה על הכביש של כיסא גלגלים, לרכב לא היה תקר, משולש אזהרה או תו נכה, הנאשם המתין במקום לנערה שהגיעה מהקיוסק הסמוך. לא היו ברשותו מסמכים מזהים. השוטרת הפעילה שיקול דעת ורשמה את הדו"ח לרכב ולא לנהג. השוטרת רשמה הערה בנסיבות הדו"ח לפיה צילם הנאשם את הרכב לאחר שזז מחנית הנכה למקום המסומן כחול לבן, כמו כן הקליט את שיחתם

התגובה הראשונית של הנאשם לאוזני השוטרת במעמד רישום הדו"ח היתה: "את צודקת מאה אחוז אני פשוט בלי מסמכים, אשתי בבית עם ילדים ואין מי שיזהה אותי פה.". תגובתו בטרם עזב את המקום הייתה "עוד נגיע לביהמ"ש ולדבריו לעכבו לזיהוי זה לאמלל אנשים. בנוסף ביקש שאגיע לביהמ"ש עם הכובע שעליי. "

בחקירה נגדית טענה השוטרת כי כשהגיעה למקום ציינה שהרכב חנה בחנית נכה. ולאחר מכן הזיז הנאשם את הרכב. בדו"ח רשמה השוטרת שהנאשם צילם את הרכב לאחר שהזיז אותו לכחול לבן.

בבית המשפט טען הנאשם כי חזר עם ביתו מחוג בלט. ביתו ביקשה לעצור, כדי שתוכל לקנות מים, הנאשם אותת בכוונה להיעצר בצד ימין, התקרב למדרכה כדי להמשיך לתת לתנועה לזרום, המתין עד שרכב שלפניו יצא ממקום החניה והשתלב לתוך מקום חניה.

ביתו של הנאשם ירדה לקיוסק כדי לקנות בקבוק מים, חזרה, השוטרת ניגשה אליו וביקשה ממנו מסמכים. הנאשם הסביר שהוא אינו אוחז במסמכים. לדבריו השוטרת פשוט התנפלה עליו והחליטה לתת לו דו"ח כי עבר דרך חנית נכה. אין אפשרות להגיע למקום חניה אלא תוך כדי חנית הנכה. עוד טען כי לא חסם אפשרות של נכה להגיע למקום החניה. הנאשם לא יצא מהרכב, לא כיבה את המנוע.

לאחר ששמעתי את הצדדים, השתכנעתי כי עדות השוטרת היא אמת.

סעיף 72 (א) (16) קובע כדלקמן:

מקומות אסורים בעצירה, בהעמדה ובחניה תק' (מס' 3) תש"ל-1970 תק' (מס' 2) תשל"א-1971.

72.(א)לא יעצור אדם רכב, לא יעמידנו, לא יחנהו ולא ישאירנו עומד, כולו או חלק ממנו, באחד המקומות המנויים להלן, אלא לשם מניעת תאונה או לשם מילוי אחרי הוראה מהוראות תקנות אלה או אם סומן בתמרור אחרת; ואלה המקומות:

תק' (מס' 5) תשל"ח-1978 תק' (מס' 11) תש"ע-2010

(16)ליד תמרור ג-43 המסמן מקום חניה לרכב של נכה – משותק רגליים, למעט רכב הנושא תג נכה מקורי, ובלבד שהרכב נעצר, הועמד או הוחנה באותו מקום בידי הנכה שעל שמו ניתן התג האמור, או בידי אדם המתלווה אליו והנוהג בעבורו ברכב; לעניין זה, "תג נכה" – כהגדרתו בחוק חניה לנכים, התשנ"ד-1993.

גם אם אקבל את גרסת הנאשם לפיה הוא סטה ימינה מהדרך כדי לא להפריע לתנועה. נעצר בחניית הנכה והמתין, שרכב שחנה לפניו יזוז, כדי לתפוס מקום חניה במקום בו אין איסור חניה. הרי שעדין הנאשם ביצע את העברה, זאת כיוון שתקנה 72 (א) קובעת כי יש איסור על עצירה, עמידה, חניה או הותרת הרכב בעמידה במקום המסומן לחניית נכה.

בסיכומיו טען הנאשם "אני מודה שהרכב שלי השתהה על גבי מקום החנית נכה" מהאמור עולה כי הנאשם נעצר במקום החניה המותר רק לנכה והמתין שביתו תרד מהרכב תקנה מים ותשוב לרכב. אין ספק שמדובר בעצירה ובנסיבות אלו ביצע הנאשם את העברה.

הנאשם קבל בפני על השימוש הדבקני שנעשה בפירוש החוק. דיני התעבורה בניגוד לעברות אחרות אינן דורשות יסוד נפשי. עברות התעבורה הן עברות בעלות יסוד נפשי של אחריות קפידה. לשוטר האוכף את החוק אין שיקול דעת בפירוש החוק כי אם בעובדה האם ביצע אדם עברה אם לאו, במקרה הנוכחי מרגע שהשוטרת זיהתה את העברה עליה לרשום דו"ח לנאשם, שאם לא כן היא מועלת בתפקידה.

איני מקבל את הפרשנות של הנאשם לקרות האירועים. לדבריו הוא לא הפריע לאף אחד ובנסיבות אלו לא מגיע לו דו"ח. השאלה העולה במידה והיה מגיע רכב בעל תג נכה כדין למקום מה היה עליו לעשות האם לצפור לנאשם כדי שיזוז ובינתיים להמתין במרכז הכביש ולהפריע לתנועה. האם היה עליו לשכנע את הנאשם לזוז? מה היה עושה הנאשם שהחניה טרם התפנתה וביתו לא חזרה מהקיוסק, האם היה משאיר אותה שם ונוסע, שמא מתווכח עם נהג רכב הנכה? הנאשם יצר בעצמו מצב בעייתי. הנאשם לא היה צריך להיעצר במקום החניה של הנכה והיה עליו להמשיך בנסיעה ולחפש מקום חניה נאות.