מדינת ישראל נ' ויקטור(עציר)

החלטה

התיק שבפניי הועבר אלי מכב' השופטת פיינסוד - כהן עקב יציאתה לשבתון.

בתיק זה ניתנה כבר ביום 9/1/14 החלטתה של כב' השופטת פיינסוד, בה נקבע קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר. ההחלטה שניתנה בעניין זה הינה מפורטת ומדברת בעד עצמה.

באותה החלטה נקבע , בין היתר, כי התיק מעלה עילת מסוכנות ברמה גבוהה, הן באופן ספציפי כלפי נפגעי העבירות והן כללית לציבור הנשים.

באותה החלטה הורה בית המשפט על הגשת תסקיר מטעם שירות המבחן, וזאת בשים לב לחלופה הטיפולית שהוצגה על ידי משרד הרווחה והשירותים החברתיים בדיון שהתקיים.

שירות המבחן נדרש לתסקיר מפורט מיום 9/2/14, בו סקר את נסיבות חייו הקשות של המשיב וכן את התנהלותו של המשיב עצמו משך כל שנות חייו. בין היתר, שוחח קצין המבחן עם הגורמים המטפלים במשרד הרווחה אשר נתנו את אותו תסקיר טיפולי בעניינו של המשיב ולאחר שבחן את החלופה המוצעת, מצא כי לא ניתן להסתפק בה בנסיבות העניין מאחר ואין היא כוללת גורם שיפקח על המשיב וילווה אותו באופן ישיר.

משכך, ובהעדר מפקחים לא המליץ תסקיר המבחן מיום 9/2/14 על שחרור לחלופה המוצעת.

בדיון שהתקיים ביום 16/2/14, הציע הסניגור חלופה שונה במהותה מזו שהוצעה על ידי שירות המבחן ועתר להורות לשירות המבחן על הגשת תסקיר משלים בעניינו. כב' השופטת פיינסוד בהחלטתה מאותו יום נעתרה לבקשה והורתה על הגשת תסקיר משלים.

ביום 23/2/14 הוגש התסקיר המשלים בו נבחנה אפשרות להפנות את המשיב לאגף הנעול בנווה משה כחלופת מעצר וזאת בהתאם לבקשת ההגנה, ואולם גם חלופה זו נמצאה לא מתאימה על ידי שירות המבחן והוא לא המליץ על שחרור המשיב למסגרת זו.

בנקודת זמן זו הועבר התיק לטיפולי.

ביום 27/2/14 התקיימה ישיבה ובה עתר הסניגור לדחייה קצרה נוספת, וזאת על מנת שיתאפשר לו להציג חלופת מעצר ביתית אצל קרב משפחתו של המשיב בתוספת פיקוח. בהחלטה מאותו יום עמדתי על כך שבשים לב לתסקירי המבחן שכבר הוגשו ולמסוכנות הגלומה במשיב שגם היא כבר נקבעה הרי שספק אם יהיה בה בחלופה ביתית כדי לעמוד ברף הדרוש ויחד עם זאת, על מנת לאפשר למשיב למצות כל אפשרות להציג חלופת מעצר נעתרתי לבקשה ודחיתי את מועד הדיון ליום 12/3/14.

בדיון שהתקיים ביום 12/3/14 הודיע הסניגור כי לא עלה בידו לגבש חלופת מעצר למשיב ומיקד טענותיו בסוגיה המשפטית האם היעדר אפשרות מצד המשיב להציג חלופת מעצר יש בה כדי להצדיק המשך החזקתו במעצר.

הסניגור הפנה לפסיקה אשר לשיטתו יש לגזור ממנה גזירה שווה גם לעניין זה ולפיה אין בעצם העובדה שאין בידי עצור להציג חלופת מעצר הכוללת פיקוח כדי לאיין את האפשרות לשחררו לחלופת מעצר.

משכך שב והפנה לחלופה הטיפולית שהוצעה בשלב הראשון של הדיון ואף חזר על ההצעה שהוצעה גם היא באותה חלופה, לפיה המשיב יתגורר אצל גב' בת שבע לוי בכרמיאל. יצוין כי גב' לוי לא התייצבה לדיון וממילא לא הביעה הסכמה לעניין פיקוח על המשיב וזאת כעולה מטיעוני הסניגור בעצמו.

ב"כ המבקשת, שהתנגדה מלכתחילה לשחרור המשיב לחלופת מעצר, שבה והביעה התנגדותה לשחרור לחלופת המעצר וביקשה לאמץ את קביעות שירות המבחן. לשיטת ב"כ המבקשת הרי שנוכח רמת המסוכנות הגבוהה הנשקפת מהמשיב, אין מקום לשחרורו לחלופת מעצר וכי הסתייגות שירות המבחן מחלופת המעצר הטיפולית שהוצעה מלכתחילה היתה על רקע זה. משכך, סבורה המבקשת כי אין מקום כלל לבחון את חלופת המעצר כפי שהוצגה בדיון ביום 12/3/14.

לעניין הפסיקה שהוצגה טוענת המבקשת כי באותה פסיקה לא נשקפה רמת מסוכנות במדרג גבוה וכי שירות המבחן העריך שם שאין מדובר באדם עם פוטנציאל להתנהגות מינית פוגענית וממילא צורפו שני מפקחים אנושיים, דבר שאינו מתקיים במקרה זה.

בפתח ההחלטה סקרתי בהרחבה את ההליכים בהחלטות שננקטו עד לשלב זה בעניין הבקשה למעצר עד תום ההליכים על מנת לתת ביטוי הולם לכך שביהמ"ש הן במותב זה והן במותב הקודם איפשר למשיב שוב ושוב לעתור לחלופת מעצר הולמת ואולם המסקנה המתבקשת בשלב זה היא כי לא עלה בידי המשיב להציג חלופת מעצר ראויה.

בהקשר זה ראוי לציין כי המסגרת הטיפולית אשר הוצעה בדיון ביום 12/3/14 היא שעמדה בלב התסקיר מיום 9/2/14, לרבות האפשרות כי המשיב יתגורר אצל גב' בת שבע לוי וזאת כעולה מפניית משרד הרווחה והשירותים החברתיים מיום 7/1/14.

כאמור, במסגרת התסקיר מיום 9/2/14 קבע שירות המבחן כי אין די בחלופה זו וכי נדרש גם פיקוח אישי ומשום כך לא המליץ על שחרורו לחלופה זו. משאלה הם פני הדברים, הרי שכלל לא ברור לי כיצד ניתן לעתור לשחרור לחלופה זו פעם נוספת או לחלופה פחותה מכך בשים לב לכך שגב' בת שבע לוי כלל לא הוצעה כמפקחת הן בשלב הראשוני והן בשלב האחרון של הדיון וממילא לא התייצבה לדיון בעניין זה.

עוד יצוין כי ממילא אין זו החלופה אותה התעתד המשיב להציג ואשר לצורך כך ניתנה לו ארכה לעשות כן ונימוקי המבקשת בעניין זה מקובלים עליי במלואם.