מדינת ישראל נ' ויקו

הכרעת דין

חוסר סבלנות וסובלנות, על רקע שימוש בדרך, הם שהובילו לאירוע נשוא כתב האישום, שבסופו הועמד הנאשם לדין פלילי והואשם בעבירות של הסגת גבול פלילית, על פי סעיף 447(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), תקיפה הגורמת חבלה ממשית, על פי סעיף 380 לחוק העונשין ואיומים, על פי סעיף 192 לחוק העונשין.

האירוע, בו עסקינן, התרחש, כך על פי הנטען בעובדות כתב האישום, בתאריך 20.11.09 בשעה 13:55 או בסמוך לכך, ברחוב הכובשים פינת אלישיב בתל אביב (להלן: "הרחוב"), בעת שהגב' רחלה קליימן (להלן: "המתלוננת") סייעה למר רועי קידרון (להלן: "רועי" או "רועי קדרון") להניע את רכבו בעזרת כבלי הנעה.

הנאשם, אשר הגיע באותו זמן למקום, לא יכול היה להמשיך בדרכו משום שרכבה של המתלוננת חסם את הפנייה לרחוב.

על פי המתואר בכתב האישום פנה הנאשם בצעקות למתלוננת בדרישה שתזיז את רכבה, כשהוא מאיים עליה לפגוע ברכבה.

הנאשם לא שעה לבקשת המתלוננת להמתין מספר דקות, מאחר שהיא מסייעת לבחור, וניסה להזיז את רכבה בכך שנסע עם רכבו ודחף את רכבה.

בהמשך אף הסיג גבול לרכבה בכך שנכנס לתוכו, שלא כדין, והזיז את רכבה באמצעות הורדת בלם היד.

עוד נטען כי על רקע סכסוך זה, הנוגע לשימוש בדרך, אף תקף הנאשם שלא כדין את המתלוננת בכך שהכה בראשה ובעט ברגלה. כתוצאה מהתקיפה נפלה המתלוננת ארצה, היא נזקקה לטיפול רפואי ונגרמו לה כאבים בצד שמאל של גופה, קושי בהנעת צווארה והמטומה בירך שמאל.

בתשובתו לאישום לא הכחיש הנאשם את הימצאותו במקום ובזמן ואת מעורבותו באירוע בו חסמה המתלוננת את הרחוב בעת שסייעה לרועי להניע את רכבו.

הנאשם אף הודה כי נכנס לרכבה של המתלוננת, הוריד את בלם היד ודרדרו.

את יתר המעשים המיוחסים לו בכתב האישום, בהם איומים על המתלוננת ותקיפתה, הכחיש הנאשם.

ננתח להלן את הראיות הנוגעות לעבירות השנויות במחלוקת.

עבירת האיומים

על פי המיוחס לנאשם בעובדות כתב האישום, על פי ניסוחן, האיומים באו לידי ביטוי באופן מילולי, כשתוך כדי צעקות לעבר המתלוננת, להזיז את רכבה, אמר לה שייפגע ברכבה, כל זאת בכוונה להפחידה או להקניטה.

מניתוח הראיות, שהובאו לפני בית המשפט, עולה כי עבירת האיומים, על פי המתואר בכתב האישום, לא הוכחה.

אמנם עדותה של המתלוננת, בתשובותיה לשאלות ב"כ הנאשם, לגבי תחושותיה בזמן האירוע, שזורה באמירות על אווירת הפחד שהשרה הנאשם בהתנהגותו, אך לאורך כל עדותה, בתארה את האירוע, הן בעדותה הראשית והן במהלך חקירתה הנגדית, לא הזכירה ולו פעם אחת שהנאשם איים עליה באופן מילולי לפגוע ברכבה, כנטען בעובדות כתב האישום, אלא רק שצעק ב"אטרף" וקילל.

בעדותה סיפרה המתלוננת כי מעשיו של הנאשם הטילו עליה מורא ופחד. וכך באה לידי ביטוי, בעדותה, התנהגותו של הנאשם שגרמה לתחושות האימה והחרדה שחוותה:

"רציתי לנתק את הכבל כבר, אבל הבנאדם נכנס לאוטו שלי ודרדר את האוטו עליי. הוא מאוד הפחיד אותי. אני ממש לא גיבורה".

"לנאשם הייתה אפשרות לנסוע מסביב, אבל הוא לקח את האוטו ממש כדי לדרוס אותי. מאוד פחדתי כי כזאת עצבנות לא ראיתי".

"הוא נכנס לאוטו אחרי כל הסצנה וזה היה מפחיד".