מדינת ישראל נ' ויצמן

החלטה

כנגד הנאשם רואי ויצמן (להלן: "הנאשם") הוגש כתב אישום בעבירה של התחזות לאחר, עבירה לפי סעיף 441 לחוק העונשין תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

לטענת המאשימה, ביום 23.3.2010 נעצר הנאשם לבדיקה שגרתית ברכבו בדרך הר הבית שבמעלה אדומים. השוטר שעצר את הרכב, נר אבי (להלן: "השוטר") ביקש מהנאשם להזדהות. הנאשם הציג בפני השוטר את תעודת הזהות ורישיון הנהיגה של אדם אחר בשם מאור אליהו. בעקבות חשד שעלה אצל השוטר נלקח הנאשם לתחנת המשטרה לשם בירור זהותו. גם בתחנת המשטרה דבק הנאשם בזהות שהציג. המאשימה סוברת שבמעשים אלו התחזה הנאשם לאחר במטרה להונות את השוטרים בשל כך שנתפס נוהג בעת שרישיון הנהיגה שלו פסול.

טענותיו המקדמיות של הנאשם:

לטענת הנאשם עומדת לו ההגנה של העמדתו בפני "סיכון כפול" להרשעה בדין. שכן הנאשם הואשם ונגזר דינו בבית משפט השלום לתעבורה על בסיס אותה מסכת אירועים עובדתית. הנאשם סובר שהמאשימה הייתה צריכה לרכז את כל סעיפי האישום בכתב האישום שהוגש בבית המשפט לתעבורה. לאור האמור, מבקש הנאשם שכתב האישום הנדון בפני בית משפט זה יבוטל.

כמו כן סובר הנאשם שעומדת לו טענת ההגנה מן הצדק, וגם בשלה על בית המשפט לבטל את כתב האישום הנדון.

תגובת המאשימה לטענותיו המקדמיות של הנאשם:

המאשימה סוברת שיש לדחות את טענותיו המקדמיות של הנאשם ושאין לבטל את כתב האישום הנדון. לטענתה, בין העובדות והעבירות המיוחסות לנאשם בכתב האישום שהוגש נגדו בבית המשפט לתעבורה לא מיוחסת לנאשם עבירה של התחזות. אם בית המשפט יבטל את כתב האישום הנדון, הנאשם לא יועמד לדין בגין מעשה ההתחזות. המאשימה מציינת גם שיסודות העבירה בשני כתבי האישום שונים. שכן, בכתב האישום שנדון בבית המשפט לתעבורה יוחסה לנאשם עבירה של נהיגה בזמן פסילה כשרישיון הנהיגה שלו אינו בתוקף ואליו כתב האישום במקרה דנן מייחס לנאשם עבירה של התחזות באמצעות הצגת תעודת זהות של אדם אחר. כמו כן, יש לבחון גם את האינטרס הציבורי העומד בבסיס העבירות הנדונות. כתב האישום שהוגש בבית המשפט לתעבורה נועד למנוע אנשים, שאינם כשירים או שרישיון הנהיגה שלהם נפסל, מלנהוג ואילו בבסיס כתב האישום הנדון בפנינו עומד האינטרס הציבורי שאנשים יזדהו ולא יתחזו בפני שוטרים.

עוד סוברת המאשימה שלא עומדת לנאשם טענת ההגנה מן הצדק. אולם גם אם בית המשפט יגיע למסקנה לפיה עומדת לנאשם טענת ההגנה מן הצדק על בית המשפט לאזן בין שיקולי האינטרס הציבורי וההגנה על הציבור לבין זכויותיו של הנאשם. המאשימה סוברת שעל בית המשפט לבחור באפשרות שפגיעתה באינטרס הציבורי פחותה, ועל כן אל לו לבטל את כתב האישום דנן.

מוצגי הנאשם:

נ/1 – גזר דין שניתן כנגד הנאשם בבית משפט השלום לתעבורה.

נ/2 – כתב האישום שהוגש כנגד הנאשם בבית המשפט לתעבורה.

דיון והכרעה:

טענת "כבר הורשעתי":

הנאשם סובר כי עומדת לו, במקרה דנן, טענת ההגנה של "כבר הורשעתי" שכן הוא כבר הועמד לדין והורשע בבית משפט השלום לתעבורה בגין אותו אירוע. לעומת זאת, סוברת המאשימה שהנאשם הועמד לדין בגין עבירה אחרת, של נהיגה בעת שרישיון הנהיגה שלו היה פסול, בבית משפט השלום לתעבורה ועל כן אין לקבל את טענתו.

סעיף 149(5) לחוק סדר הדין הפלילי, תשמ"ד-1982 (להלן: "החסד"פ") קובע כי:

לאחר תחילת המשפט רשאי הנאשם לטעון טענות מקדמיות, ובהן –

...

זיכוי קודם או הרשעה קודמת בשל המעשה נושא כתב האישום;

....