מדינת ישראל נ' וינוקור(עציר)

החלטה

בפני ערר על החלטת בימ"ש השלום בנהריה בתיק 13-06-39515 מיום 20.6.13 אשר הורה על שחרורו של המשיב ממעצר והורה על מעצר בית למשך 30 ימים בפיקוח אמו של המשיב.

העוררת טוענת כי בימ"ש שגה כששיחרר את המשיב משמדובר במעשה חמור. עוד טעה בקובעו מעצר בית באיזור שאיננו מרוחק ממקום ביצוע העבירה, בבית אמו כשהיא מפקחת יחידה בלבד.

גם בימ"ש קמא ציין כי האם איננה מהווה חלופה "הדוקה" ואף על פי כן הורה על שחרור למעצר בית ולתקופה קצובה של 30 ימים.

תקופה זו אינה נותנת מענה למסוכנות. לאחר מכן נתון המתלונן לחסדי המשיב. לטעמה של העוררת דרוש זמן ניכר כדי לבחון אם עומד המשיב בתנאי מעצר הבית בהן הורה ביהמ"ש.

עוד טעה בימ"ש קמא משקבע כי לא מדובר בנסיבות חמורות. שכו מדובר באיומים כלפי מאבטח במקום ציבורי, החזקת חפץ בדמות גז מדמיע. המשיב המשיך ואיים שיזרוק רימון על בית החולים, דבר המהווה סכנה לציבור. לעניין נסיבות העושה, יש לו עבר פלילי הכולל הרשעה מ9/11 באיומים ותלוי ועומד נגדו מאסר מותנה בר הפעלה. בימ"ש קמא טעה בקובעו כי למשיב אין עבר בעבירות אלימות פיסית שכן המשיב בעבירות כגון החזקת סכין, התפרצויות לדירות מגורים ואיומים ובעבירות כאלו יש פוטנציאל לבצע אלימות.

העוררת טוענת כי החלופה אינה ראויה ומבקשת להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

ב"כ המשיב טוען כי בימ"ש קמא לא שגה בקובעו כי קיימת עילת מעצר בעוצמה נמוכה. המשיב טען כי אין כלל עילת מעצר. בימ"ש קמא שקיימת עילה, אך בעוצמה נמוכה ולכן קבע שעל החלופה להיות מותאמת לאופי העילה, עוצמתה ומהות הסיכון שבה.

בימ"ש קמא היה ער להרשעות הקודמות של המשיב אך מצא שאפשר שתתקיים למשיב הגנת השכרות.

המשיב הגיע שיכור לבית חולים לאחר שעבר ת.ד. עם אופניים. לכל היה ברור שמדובר באמירות של אדם שתוי. הייתה קבוצת מאבטחים שזה תפקידם. לא נשקפת סכנה ממשית מהשיב וניתן היה לאיינה בהחלטה להרחיקו למעצר בית לתקופה של 30 ימים, כפי שקבע בימ"ש קמא.

לפיכך ביקש הסנגור לדחות את הערר.

דיון

לאחר ששקלתי את מלוא טענות הצדדים, אינני מוצאת כי שגה בימ"ש קמא וכי נדרשת התערבותי בהחלטתו.

בנסיבות העניין צדק בימ"ש קמא כי קיימת עילת מעצר, אך עוצמתה והמסוכנות האמיתית הנשקפת מהמשיב למאבטחים בבית החולים נמוכה וניתן לאיינה בחלופה שקבע בימ"ש קמא.

אין לשכוח שמדובר במאבטחים, שמצויידים כפי הנראה גם בנשק וכי איומי המשיב ניתנו בהיותו שתוי.

מעצר בית למשך 30 ימים, אף בפיקוח אמו של המשיב די בו לכאורה כדי "לצנן" את הרוחות ולאיין את המסוכנות הנשקפת מהמשיב. אם יתברר שלא היה די בפיקוח האם במשך 30 ימים וכי המשיב הפר את תנאי שחרורו, לא תהיה מניעה לעוררת לפנות בבקשה חדשה לביה"ש.

לפיכך הערר נדחה. החלטת בימ"ש קמא תישאר על כנה.

ניתנה והודעה היום י"ג תמוז תשע"ג, 21/06/2013 במעמד הנוכחים.

חני הורוביץ, שופטת התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: