מדינת ישראל נ' וינוגרדוב ואח'

גזר דין

הנאשמת 1 הורשעה על פי הודאתה בעבירה של הוצאת מסמך ממשמורת, עבירה לפי סעיף 267(א) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין").

הנאשמת 2 הורשעה לאחר ניהול הוכחות בעבירה של השמדת ראיה לפי סעיף 242 לחוק העונשין וכן בעבירה של שיבוש מהלכי חקירה, לפי סעיף 244 לחוק העונשין.

במועדים הרלוונטיים לאישום, עבדו הנאשמות בחברת "גשש" המספקת שירותי ניקיון בבניין עירית נצרת עילית (להלן: "החברה"). נאשמת 1 שימשה אחראית ניקיון מטעם החברה ונאשמת 2 הועסקה כמפקחת בה. ביום 22/07/09 בשעות הבוקר המוקדמות, נכנסה הנאשמת 1 ללשכת ראש העיר ולקחה, שלא כדין, מסמך בכתב יד שהונח על שולחנו של ראש העיר ושנוגע לאיש סיעת "ישראל ביתנו", אלכסנדר גדלקין (להלן: "המסמך"), צילמה אותו מחוץ ללשכה והחזירה אותו למקומו. לאחר מכן מסרה העתק ממסמך זה לנאשמת 2, ביודעה כי זו מקורבת למושא המכתב. סמוך לכך ומשנודע לנאשמת 2 על חקירת הנאשמת 1 במשטרה ביחס לאירוע זה, שרפה את העתק המסמך שהחזיקה ברשותה במטרה לשבש חקירה.

טיעונים לעונש

ב"כ המאשימה טענה לגבי הנאשמת 1, כי העבירה אותה ביצעה מצטיירת לכאורה כקלה ונדירה אך המדובר בעניין שאינו פעוט ערך כלל וכלל. החדירה הגסה לפרטיות, העתקת מסמכים והפצתם לאחרים, גורמת לפגיעה של ממש. הנאשמת נתפסה בעקבות מצלמות שהוצבו במקום כתוצאה ממקרים דומים קודמים ואלמלא הוצבו, הייתה אפשרות להישנות מעשים אלו. הנאשמת חבה חובת אמון לא פחות גבוהה מזו הנדרשת מבעל תפקיד בכיר. התביעה בקשה להשית מאסר בפועל שירוצה בעבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס כספי.

לגבי הנאשמת 2, ב"כ המאשימה טענה כי הורשעה היא לאחר ניהול הוכחות בעבירות של השמדת ראיה ושיבוש מהלכי משפט. לנאשמת עבר פלילי. המעשים הם חמורים בשל פגיעתם בפרטיות בהיותם מעילה באמון בנוסף לעשייה אקטיבית לשם סיכול חקירת המשפט. התביעה בקשה להטיל עליה 6 חודשי מאסר בעבודות שירות, מאסר על תנאי מרתיע וקנס מכביד.

ב"כ הנאשמת 1 טען כי אמנם עבירה זו פוגעת בערכים מוגנים אך יחד עם זאת הענישה היא אינדיבידואלית. כתב האישום מדבר על עבירה ספציפית שבוצעה ביום ספציפי ולא ידועים מקרים קודמים. יצר החטטנות גבר על הנאשמת והיא שילמה ועדיין משלמת על כך מחיר כבד - פוטרה מעבודתה לאחר שש שנים ללא כל פיצויי. עד היום אינה עובדת. הנאשמת גרושה, בת 45 אשר מטפלת בהוריה קשישים וחולים וכן מצבה הכלכלי לא טוב. יש צורך באבחנה ברורה בעונשן של שתי הנאשמות. הנאשמת הודתה רק בעבירה אחת של הוצאת מסמך ממשמורת בעוד שהנאשמת 2 הודתה בעבירות נוספות. אין לה עבר פלילי, המדובר במעידה חד פעמית ואין חשש להישנות מעשים אלה על ידה. הסנגור ביקש לא למצות עימה את הדין ולהסתפק בעונש מותנה.

ב"כ הנאשמת 2 ביקש אף הוא לעשות אבחנה בין 2 הנאשמות, לטענתו החיבור ביניהן הוא עובדתי ולא משפטי. המעשה אותו ביצעה הנאשמת נעשה מתוך טיפשות ובעיקר מתוך בורות משפטית. הנאשמת אשר חשה את הבעייתיות וחוסר המוסריות במעשיה, השמידה את המסמך. מעשיה לא גרמו לשום עיוות דין או חבלה בראיות של ממש. אין לבוא בטרוניה לנאשמת על כך שניהלה הוכחות, המחלוקת היתה משפטית. הנאשמת מצטערת ומתחרטת על מעשיה. לעניין עברה הפלילי, המדובר בעבר קל, מצומצם מאוד ובתחום אחר לגמרי. העובדה כי שרפה העתק מסמך ומיד הודתה בכך בפני השוטרים מעידה על כך שאיננה עבריינית. הנאשמת פוטרה מעבודתה ועד היום היא מובטלת. הנאשמת אם חד הורית לחייל בשירות סדיר. הסנגור ביקש שלא למצות עימה את הדין ולחייב אותה לבצע שירות לתועלת הציבור.

דיון

אין צורך להכביר במילים בדבר חומרת העבירות בהן הורשעו הנאשמות, אשר בהיותן עובדות קבלן ניקיון בעיריית נצרת עילית, ניצלו את נגישותן למקומות רגישים ביותר לביצוע עבירות מכוערות.

ככל שבחנתי המקרה שבפניי, סבור אני כי מעשיהן של הנאשמות הינם חמורים ביותר, כל אחת במעשיה ואינני מוצא לנכון לאבחן ביניהם. מעשיה של הנאשמת 1 אשר הוציאה מסמך מלשכת ראש העיר, העתיקה אותו והעבירה אותו לנאשמת 2, לא פחות חמורים ממעשיה של הנאשמת 2, אשר קיבלה לידיה את אותו מסמך והעבירה אותו למושאו, זאת בנוסף לעובדה כי מששמעה על חקירת חברתה במשטרה, הגדילה לעשות עת שרפה אותו מתוך כוונה לשבש הליכי חקירה.

סבורני, כי הנאשמות הפרו את חובת הנאמנות הן כלפי מעבידן הישיר והן כלפי "מעבידן העקיף" ששכר שירותי החברה בה הן עובדות.

לעובדות הניקיון נגישות גבוהה יותר מהעובדים הבכירים ביותר באותו מקום עבודה, שכן מגיעות לכל מקום הזקוק לניקיון ובמרבית הזמן מבצעות עבודתן כשהן לבד ובאין מפריע. מהנגישות הגבוהה נובעת הרגישות הגבוהה ומרגישות זו נובעת חובת ההרתעה החמורה.

לאחר ששקלתי נסיבות המקרה לחומרא ולקולא, מצאתי כי לאור טיבן של העבירות ונסיבות ביצוען גובר האינטרס הציבורי והחלטתי להטיל על שתי הנאשמת עונש מאסר בפועל בדרך של עבודות שירות, עונש הנראה לי מוצדק וסביר בנסיבות העניין וזאת לשם הרתעת היחיד והרבים מפני ביצוע עבירות דומות.

אני מטיל על כל אחת מהנאשמות את העונשים הבאים:

אני מטיל על הנאשמת 1 מאסר בפועל של 4 חודשים ועל הנאשמת 2 מאסר בפועל של 6 חודשים, אותו ירצו בעבודות שירות במרכז יום לקשיש בנצרת עלית, בהתאם לחוות דעת הממונה, בימים א' עד ה' בין השעות 7:00 עד 14:00. תחילת ריצוי מיום 29/06/10.

אני מטיל על כל אחת מהנאשמות מאסר על תנאי של 9 חודשים למשך 3 שנים, שלא יעברו על אחת העבירות בהו הורשעו.

אני מטיל על כל אחת מהנאשמות קנס בסך 1500 ₪ או 30 ימי מאסר תמורתו, הקנס ישולם בשלושה תשלומים חודשיים, תשלום ראשון בעוד חודש. במידה ולא ישולם תשלום אחד, יעמוד הקנס כולו לפירעון מיידי.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי בנצרת.