מדינת ישראל נ' וינברג(עציר)

החלטה

בפניי בקשה להארכת מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, במקביל להגשת כתב אישום הכולל שני אישומים.

על פי האישום השני, ביום 31/1/10, ניסה המשיב לתקוף את בתו בכך שזרק עליה מגש וכן, שבר כוס זכוכית ושבר אותה על הרצפה. וכן נטען כי זרק לעברה זכוכיות שפגעו בידה ואף ניסה לפצוע אותה באמצעות שבר של זכוכית, כך שהבת נשרטה קלות בלבד.

על פי האישום הראשון, ביום 27/2/10, בעקבות ויכוח עם נכדו, איים המשיב על הנכד בכך שאמר לו שיקח פטיש ויהרוג אותו ובהמשך תקף אותו בכך שירק עליו. עוד נטען בכתב האישום כי שעה שהמתלונן חסם את דלת חדר המשיב, תקף אותו המשיב בכך ששלח את ידו דרך פתח הדלת ונתן לנכד מכה במצח.

באירוע הראשון מיום 31/1/10, השתתפו המשיב ובתו טטיאנה. על פי עדותה של הבת המשיב שתה אלכוהול ובין השניים החל ויכוח. המשיב החל לזרוק עליה דברים, לרבות מגש וכן זכוכיות כאשר אחת הזכוכיות פגע בידה, לפי טענתה, המשיב לקח כוס ביד ושבר את הכוס וניסה לפצוע אותה והיא הגנה על פניה וכך נפצעה בידה. על ידה של הבת נמצאה שריטה קטנה. עוד טענה הבת בעדותה כי גם יום לפני כן, זרק עליה המשיב זכוכיות.

בנוסף לכך טענה הבת כי בהמשך האירוע המתואר לעיל, תפס אותה המשיב בידיה ועיקם לה את הידיים.

המשיב נחקר לעניין האירוע הראשון ומסר באמרתו כי הבת היא זו שהתנפלה עליו ושרטה אותו ביד ובמצח. על פניו, בידו של המשיב אכן נראו שריטות. לגירסת המשיב, הוא תפס את הבת בידיה וניסה להוציאה מהחדר, ואז הפרידה ביניהם ביתו הנוספת ילנה. לגירסת המשיב, הכוס נשברה בעת שהבת התנפלה עליו והשתוללה. המשיב הכחיש הטענות כי זרק בעבר זכוכיות לעבר הבת, או זרק לעברה מגש.

בקשר לאותו אירוע נגבתה עדותה של הבת ילנה, אשר מספרת כי שמעה צעקות של אחותה וזו סיפרה לה לאחר האירוע כי המשיב תפס אותה בידו והיה לו חתיכת זכוכית ביד ועימה פגע בה. עם זאת האחות לא היתה עדה לאירוע עצמו.

לאחר האירוע הראשון, ניתן צו הרחקה לפיו הורחק המשיב מהבת טטיאנה למשך 7 ימים.

האירוע השני מיום 27/2/10, מתייחס לתקרית בין המשיב לבין נכדו. על פי עדותו של הנכד, המשיב החל לצעוק בבית ולאיים וגם ירק לעבר הנכד, אך נראה כי לא פגע בו. הנכד מציין בעדותו כי ניסה לסגור את הדלת, כאשר הדלת חצי פתוחה באותו שלב, איים עליו המשיב כי יקח פטיש ויהרוג אותו, הכניס את היד מעבר לדלת ונתן לו מכה במצח. הנכד מציין כי המשיב היה שיכור לגמרי.

המשיב באמרתו במשטרה ביחס לאירוע האמור טען כי ביקש לצאת מחדרו והנכד לא איפשר לו לפתוח את הדלת. הוא דחף את הדלת ואז הנכד התנפל עליו ותקף אותו. המשיב הכחיש כי איים שיפגע נכד באמצעות פטיש וטען כי נכדו העליל עליו גם בעבר ובעקבות זאת, הוא נדון לעונש מאסר. המשיב הודה כי ירק לעבר הנכד, אך טען כי עשה כן לאחר שראה על עצמו דם.

ילנה, אימו של הנכד שהיא בתו של המשיב, מסרה בעדותה כי המשיב החל לצעוק ללא סיבה והיא ביקשה ממנו שיצא. הנכד ביקש מהמשיב גם כן לצאת מהסלון, ובהמשך ניסה המשיב לחזור בחזרה מהחדר לסלון והנכד חסם את דרכו. המשיב ירק לעבר פניו של הנכד והנכד ניסה לסגור את הדלת, כאשר המשיב ניסה לדחוף את הדלת.

הבת טענה כי הנכד לא תקף את המשיב, ואישרה את טענת הנכד כי המשיב איים עליו והבהירה כי המשיב מאיים כל הזמן. לגבי האיום הספציפי בפגיעה בפטיש, מסרה כי לא שמעה והיו צעקות. לגבי תקיפת הנכד, מסרה כי לא ראתה שקיבל מכה במצח ולדבריה באותו שלב חזרה לאמבטיה.

מהמפורט לעיל עולה כי מדובר בשני אירועים שהתרחשו בהפרש של חודש ימים, אשר בהם היה מעורב המשיב בתקרית עם בני משפחתו, בפעם הראשונה עם הבת ובפעם השניה אל מול הנכד.

צודק הסניגור כאשר ניתח בטיעוניו את הראיות, כי למעשה מדובר בשני אירועים וגירסה אל מול גירסה. בשני האירועים, לא ניתנה עדות של צד שלישי, אותה בת בשם ילנה, אשר יכולה לחזק באופן משמעותי את גירסת הבת הראשונה ואת גירסת הנכד.

עם זאת, לצורכי הדיון בבקשה למעצר, הרי שדי בגירסאות המתלוננים, על מנת להעמיד קיומן של ראיות לכאורה. יחד עם זאת, בכל הנוגע לעוצמת הראיות, על ביהמ"ש יהיה להתחשב בטענות הסניגור, גם בעת בחינת קיומה של עילת מעצר וכמובן במידה וייקבע שקיימת עילת מעצר ותיבחן חלופה.

המדובר בשני אירועים אשר התרחשו כאשר המשיב לפי הנטען היה שיכור. המשיב עצמו אישר בעדותו כי הוא נוהג לשתות אלכוהול. מעדויות בני המשפחה עולה כי כאשר המשיב שיכור: "הוא לא יודע מה הוא עושה". עדויות אלו מלמדות כי נשקפת מסוכנות מהמשיב כלפי בני משפחתו וכן כלפי שלומו ובטחונו של הציבור במידה ויחזור וישתה אלכוהול.

המשיב כבר הורשע בעבר מספר פעמים בעבירות הקשורות לאלימות וגרימת נזקים כלפי בני משפחתו. המשיב ריצה בגין הרשעות קודמות אלו, עונש של מאסר בפועל. מסתבר כי גם תלוי ועומד נגד המשיב עונש של מאסר מותנה, על פי גזר דין מיום 4/5/08, לגבי עבירות מסוג העבירות בגינן מואשם כעת.

נסיבות המקרים, בצרוף העובדה כי המשיב פעל כשהוא שתוי לכאורה, ובצרוף עברו הפלילי, מלמדים על מסוכנות מצד המשיב, אשר מקימה עילת מעצר.

יש מקום לבחון שחרור המשיב לחלופת מעצר ובפרט לנוכח גילו.