מדינת ישראל נ' וילקו

החלטה

נגד הנאשם הוגש כתב אישום אשר ייחס לו עבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות בכך שביום 16/12/09 במהלך ויכוח שנתגלע בינו לבין בת זוגו דאז- היא המתלוננת, דחף את המתלוננת וסטר לה בפניה. בהמשך דחף אותה עד כי המתלוננת נפלה אל הרצפה.

נרשמה הודאתו של הנאשם באשמה ובהסכמת הצדדים, הופנה הנאשם אל שירות המבחן לקבלת תסקיר בעניינו אשר יבחן בין היתר גם את אפשרות אי הרשעתו, כאשר המאשימה הצהירה בפתח הדיון כי עמדתה תהיה להרשעתו של הנאשם בדין.

תסקיר ראשון בעניינו של הנאשם סקר את רקעו ואת היותו של הנאשם עולה חדש ממולדבה בשנת 2004 יחד עם משפחתו. הנאשם תאר כיצד נישא למתלוננת וכיצד הם מצויים בתהליכי קבלת אזרחות במדינה כיוון שהיא יהודיה והוא אינו כזה.

מדובר בנאשם נעדר עבר פלילי, בעל מוסר עבודה ורצף תעסוקתי.

הנאשם הודה במעשים, הביע חרטה וצער. הוא והמתלוננת סיפרו כי מדובר היה בתקופה לחוצה ומורכבת בחייהם הזוגיים. אותה עת התמכר הנאשם להימורים והדבר פגע בתעסוקתו וביחסיו עם בני משפחתו והוא נעשה תוקפני עד כי מערכת היחסים בין בני הזוג הדרדרה.

שני בני הזוג תארו את התנהגותו במהלך האירוע כחריגה וקשרו אותה להימורים באותה תקופה. שניהם שללו גילויי אלימות בעבר ודיווחו על יחסים רגועים בהווה.

הנאשם ציין כי אינו מהמר עוד אולם יחד עם ביקש לעבור אבחון בתחום ההימורים בעמותת "אפשר" ועל כן ביקש, אז, שירות המבחן ארכה על מנת לבחון שילובו במסגרת זו.

בתסקיר המשלים ציין שירות המבחן כי הנאשם שיתף פעולה בעמותת "אפשר" ולהערכת העמותה הוא אינו סובל מהתמכרות להימורים. מדובר היה בבעיה תקופתית כאשר ההימורים סיפקו לו דרך לברוח מהתמודדות עם בעיות אחרות. כיום הוא מודע לגורמים אשר עמדו ברקע להימורים ומסוגל לפתור את קשייו בדרך אחרת.

שירות המבחן התרשם כי אין המדובר בנאשם בעל דפוסי התנהגות אלימים אלא במי שהמעשים היו עבורו התנהגות חריגה וכי הוא הבין את חומרת מעשיו ופעל לשינוי.

מאחר שהנאשם עובד בתחנת מוניות וחושש להמשך העסקתו שם ובהתחשב בכל הנסיבות שפורטו לעיל, המליץ שירות המבחן שלא להרשיעו ולהטיל עליו צו של"צ.

התביעה סבורה כי אין זה המקרה המתאים בו אין להרשיע נאשם בדין. לטעמה האינטרס הציבורי מחייב במקרים אלה של הפעלת אלימות ממשית בתא המשפחתי להרשיע את הנאשם, ואף המבחן השני הנדרש בפסיקה לאי הרשעתו של נאשם לא התקיים, שכן הגם שהנאשם עובד בתחנת מוניות לא הוצגו מסמכים המעידים כי עבודתו תופסק בשל הרשעתו.

על כן עתרה התביעה להרשיע את הנאשם ולהטיל עליו עונש מאסר מותנה והתחייבות.

ב"כ הנאשם עתר לאמץ את המלצות שירות המבחן במלואן, תוך שהדגיש כי המעשים נעשו בתקופת זמן מסויימת בחייו של הנאשם וכי תקופה זו חלפה ואינה מאפיינת אותו דרך כלל. עוד הדגיש כי הנאשם שוהה בישראל מכוחה של אשרה זמנית והרשעתו בדין עלולה לחבל במאמציו לקבלת אזרחות ישראלית.

אף הנאשם בדברו האחרון הביע חרטה על מעשיו והבטיח כי בוודאות לא יחזור על המעשים.

המבחנים אשר נקבעו בהלכה המנחה לענין אי הרשעתו של נאשם בדין היא הלכת כתב הם שניים והם מצטברים – האחד כי באי ההרשעה לא תהיה פגיעה משמעותית באינטרס הציבורי והאחר כי הרשעתו של הנאשם תפגע באופן משמעותי בעתידו ובשיקומו.

בענייננו אכן מדובר באלימות ממשית שנקט הנאשם כלפי המתלוננת שהיא בת זוגו ויש בכך פגיעה ממשית וקשה בתא המשפחתי. לא מעט נאמר על כך בערכאות השונות של בתי המשפט ועל חשיבות הענישה של בתי המשפט ותרומתם לביעור נגע פסול זה.

עם זאת, מדובר באירוע שהתרחש לפני כשנתיים וחצי והוא אירוע יחיד בו הסתבך הנאשם. אין בעברו הסתבכויות קודמות וגם לאחר אירוע זה, לא הסתבך באירועים נוספים. האירוע הוא חריג ויוצא דופן בהתנהגותו של הנאשם ושאינו מאפיין אותו. ככל הנראה, והגם שאין בכך כל הצדקה, נובע האירוע מבעיות ומצוקות בהן היה שרוי הנאשם אותה עת.

הנאשם הפנים את חומרת המעשים ואף פנה לקבל מיוזמתו לאחר הגשת כתב האישום טיפול.

בהתחשב בכל אלה ובעמדת המתלוננת כפי שבאה לידי ביטוי בתסקירי שירות המבחן הרי שמצאתי כי במקרה חריג זה עולה האינטרס הציבורי בקנה אחד עם אי הרשעתו של הנאשם בדין.