מדינת ישראל נ' וייסבורד זויה

החלטה

הנאשמת העלתה בפני טענה מקדמית לפיה עותרת לביטולו של כתב האישום מטעמים של הגנה מן הצדק, בשל אי כיול מכשיר המולטונובה (להלן – "המכשיר"), באמצעותו נמדדה מהירות הנסיעה המיוחסת לנאשמת בכתב האישום.

בתי המשפט השונים נתנו בחודשים האחרונים מספר החלטות בעניין זה הקובעות כי לאור עובדת כי כיול המכשיר, תוצאות המדידה שנעשות באמצעותו אינן יכולות לבסס הרשעה.

החלטות אלה אושרו בבית המשפט המחוזי (ראה נא ע"פ 4556/07 מדינת ישראל נגד דומב בילה).

ביום 4.7.10 ניתנה החלטה ע"י כב' השופטת רבקה בן יששכר בתיק תת"ע 4821-02-10 מדינת ישראל נ' חלימי, לפיו, בנסיבות דומות, כתב האישום בטל.

בחרתי לאמץ לחלוטין את מסקנותיה של כב' השופטת בן יששכר בהחלטה הנ"ל בתיק חלימי.

אציין עוד כי בתיק חלימי הגישה ב"כ המאשימה, לאחר שהועלתה טענת הגנה מן הצדק, טיעוני תגובה בכתב הנושאים כותרת "תגובת התביעה בטענת אין להשיב לאשמה" אשר תוכנה תואם את כותרתה. אותה תגובה בדיוק הנושאת אותה כותרת ואותו מספר תיק ושמות הצדדים הוגשה גם בפני, כאשר על גבי שמות הצדדים ומספר התיק נמתח קו בעט ונרשם בכתב יד, שמות הצדדים בתיק זה שבפני.

התנהלות המאשימה אינה ברורה, נוגדת את החלטות בתי המשפט ולמעשה אין כל חדש בטיעוניה לעניין סוגיית אי כיול המכשיר.

אין חולק כי משטרת ישראל אינה מכיילת את המכשיר. פסה"ד בתיק דומב (ע"פ (באר שבע) 4556/07) קובע מפורשות כי יש חובה לכייל את המכשיר על מנת להבטיח את אמינות המדידה. פס"ד זה חלוט.

בהחלטה מיום 27.4.10 בתת"ע 41953/09 מדינת ישראל נ' לבקוביץ אדמון, התייחס בית המשפט (כב' השופטת בן יששכר) להתנהלותה המוטעית של משטרת ישראל ביחס לסוגיה, התנהלות המהווה חוסר הגינות ציבורית ופגיעה של ממש בהגינות ההליך.

העובדה שגם לאחר שניתנו פסקי דין בעניין זה ע"י בתי המשפט לתעבורה וגם לאחר פסה"ד בתיק דומב, ממשיכה משטרת ישראל לדרוש הרשעת נהגים על סמך תוצאות המכשיר שלא כויל, כך שאין כל בטחון באשר לאמינות המדידה, מהווה לדעתי לשימוש לרעה בהליכי משפט וגורמת לחוסר אמון הציבור, לחוסר הגינות ולחוסר יעילות.

לא זאת אף זאת, משטרת ישראל בחרה שלא לערער על פס"ד דומב אשר הפך חלוט, ועמדתה לאחריו כי יש להמשיך ולהרשיע נהגים על בסיס מכשיר שלא כויל, הנה התנהלות שערורייתית.

בנסיבות שכאלה ברור הוא שהמאשימה לא תוכל לבסס תשתית ראייתית להרשעה.

לאור כל האמור לעיל דין כתב האישום להתבטל.

ראוי היה בנסיבות העניין כי אפסוק הוצאות כנגד המאשימה על ניהול הליך סרק זה בפני (וכפי שנפסק בהחלטה בתת"ע 4821-02-10), אך דע עקא כי ב"כ הנאשמת לא עתרה להוצאות ולכן איני נדרש לכך.

ניתנה והודעה היום כ"ט תמוז תש"ע, 11/07/2010 במעמד הנוכחים.

אריאל ברגנר, שופט

הוקלד על ידי: דפנה צדוק התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: