מדינת ישראל נ' ויין(עציר)

פסק דין

מונחת לפניי עתירה להכריז על המשיב, לורנס סת' ויין, כבר-הסגרה לצורך ריצוי עונש מאסר בפועל (19 שנות מאסר) שנגזר עליו במדינת פלורידה שבארצות-הברית בגין עבירות פליליות בהן הורשע באותה מדינה, על-פי סעיף 3 לחוק ההסגרה, תשי"ד-1954 (להלן – החוק).

בין ממשלת ישראל וממשלת ארצות-הברית קיימת אמנה הקובעת הדדיות בהסגרת עבריינים בין שתי המדינות (אמנת הסגרה בין ממשלת מדינת ישראל ובין ממשלת ארצות-הברית של אמריקה, ופרוטוקול בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת ארצות הברית המתקן את אמנת ההסגרה, אשר נכנס לתוקפו ביום 10.1.07). לטענת העותרת, על-פי האמור בסעיף 2(1) לפרוטוקול הנ"ל ("עבירה תהיה עבירת הסגרה אם דינה לפי חוקי שני הצדדים ענישה בשלילת חירות לתקופה של שנה אחת או בעונש חמור יותר") ובסעיף 2(א) לחוק ("בחוק זה, עבירת הסגרה היא כל עבירה שאילו נעברה בישראל דינה מאסר שנה או עונש חמור מזה"), העבירות המפורטות בבקשת ההסגרה הינן עבירות הסגרה.

בקשת ההסגרה

לבקשת ההסגרה שהגישה ממשלת ארצות הברית צורף תצהירה של עו"ד פמלה בראון, תובעת במחוז פאלם-ביץ' שבפלורידה, בו היא מתארת את עובדות המקרה, את חומר הראיות התומך בבקשת ההסגרה, הכולל בין השאר, עדותו של עד הראייה שהיה במקום ואת הדין האמריקאי הרלבנטי. לפי העובדות המצוינות בבקשה ובתצהיר בראון, עולה כי ביום 20.2.1998 בשעה 2:15 לפנות בוקר נהג המשיב ברכבו ממסעדה בפאלם-ביץ', פלורידה לכיוון ביתו. המשיב פגע ברכבו של מר דונלד קאנטוול וכתוצאה מהפגיעה התהפך הרכב ומר קאנטוול, שלא היה חגור, מצא את מותו. עד ראיה שהיה במקום הבחין במשיב יוצא מרכבו, סוגר את מכסה המנוע, ועוזב את המקום מבלי להגיש עזרה למנוח. כן נצפה המשיב מנסה להסתיר את רכבו בשיחים בקרבת מקום. עד הראיה הזעיק את המשטרה וזו עצרה את המשיב. לדברי בראון, בעת מעצרו של המשיב, ולאחר שהוזהר כדין, כנדרש על פי החוק האמריקאי, הודה המשיב בכך שנהג ברכב מסוג סובארו אשר גרם לתאונה, שסגר את מכסה המנוע של רכבו לאחר שנפתח כתוצאה מהתאונה ועזב את מקום התאונה, ולאחר מכן ניסה להסתיר את רכבו. כמו כן הודה המשיב כי באותו ערב שתה כשלושה או ארבעה משקאות אלכוהוליים. המשיב שאל את השוטרים למצבו של המנוח, מה שמעיד על כך שידע כי פגע באדם, ולמרות זאת לא הגיש לו עזרה. בעודו עצור, נלקח המשיב חזרה למקום התאונה, שם נערכו לו בדיקות שיכרות, בהן הוא נכשל. לאחר מכן הועבר המשיב לבית המעצר, שם סירב לעבור בדיקות שיכרות נוספות.  

ההליכים נגד המשיב בארה"ב

ביום 20.3.1998 הוגש נגד המשיב כתב אישום לבית המשפט של מחוז פאלם-ביץ', פלורידה, (תיק מספר -CF A0298-001923); כתב האישום האמור צורף כנספח A לתצהיר בראון. בכתב האישום יוחסו למשיב העבירות הבאות:

נהיגה תחת השפעת אלכוהול - הריגה ועזיבת מקום האירוע: (Driving Under the Influence (DUI) Manslaughter and Leaving the Scene of an Accident) - עבירה מדרגה ראשונה לפי Florida Statute סעיפים 316.193(3)(a),(b), (c)3b;

הריגה (Manslaughter): עבירה מדרגה שנייה לפי Florida Statute סעיף 782.07;

גרימת מוות באמצעות רכב (והפקרה לאחר פגיעה): (Vehicular Homicide -Failure to Give Information/Aid) כמתחייב לפי Florida Statute סעיף 316.062– עבירה מדרגה שנייה לפי Florida Statute סעיף (2)782.071.

ביום 20.11.1998 הורשע המשיב בעבירה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול, הריגה והפקרה לאחר פגיעה, שהינה עבירה מדרגה ראשונה. ביום 18.2.1999 גזר בית המשפט על המשיב עונש של 19 שנים מאסר בפועל.

המשיב ערער על פסק הדין לבית המשפט לערעורים של המחוז הרביעי, ובינתיים, שוחרר בערבות של 50,000$. ביום 10.5.2000 נדחה ערעורו על ידי בית המשפט לערעורים של המחוז הרביעי (Fourth District Court of Appeal). ביום 26.5.2000, הורה בית המשפט לערעורים כי התיק יוחזר לבית המשפט של מחוז פאלם-ביץ' לצורך ריצוי העונש. ביום 16.6.2000, המועד שנקבע להתייצבות המשיב לריצוי העונש, לא התייצב המשיב, וגם לאחר שהוצאו צווי מעצר כנגדו, לא התייצב המשיב.

המשיב נמלט לישראל ונכנס אליה ביום 18.6.2000 בזהות בדויה, תוך שימוש בדרכון מזויף על שם ג'ייסון אדם ויין. המשיב אותר בישראל על ידי סוכן FBI לאחר מאמצי חיפוש ארוכים שנמשכו שנים רבות. ביום 7.2.2011 הגיע מכתב מהרשויות בארצות הברית המתאר את הימלטות המשיב תוך הפרת תנאי השחרור שהוטלו עליו, לרבות הסרת האזיק האלקטרוני שהוצמד לו. בעקבות איתורו של המשיב בישראל, הוגשה העתירה שלפניי להסגרתו לארה"ב.

העבירות המקבילות בחוק העונשין הישראלי

כמפורט בעתירה, אילו ביצע המשיב בישראל את המעשים אשר בגינם הורשע בארה"ב, ניתן היה להעמידו לדין בישראל בעבירות של:

א.הריגה - עבירה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977, שהעונש הקבוע בצידה הוא 20 שנות מאסר;

ב.נהיגה בשכרות - עבירה לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה, התשכ"א - 1961 (להלן: "פקודת התעבורה"), שהעונש הקבוע בצידה הוא שנתיים מאסר;

ג.הפקרה לאחר פגיעה - עבירה לפי סעיף 64א לפקודת התעבורה, שהעונש הקבוע בצידה הוא 9 שנות מאסר.

על פי סעיף 2(1) לפרוטוקול, וכן לפי סעיף 2(א) לחוק, עבירה בת הסגרה מוגדרת כעבירה שעונשה, על פי חוקי ארה"ב וישראל, הוא שנת מאסר אחת ומעלה. לאור פירוט העבירות דלעיל, אפוא, העבירות בהן הורשע המשיב הינן עבירות הסגרה לפי סעיף 2(1) לפרוטוקול ולפי סעיף 2(א) לחוק ההסגרה.

טענות המשיב