מדינת ישראל נ' וידר משה

הכרעת דין

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום לפיו ביום 08/02/10 בשעה 21:15 בשדרות ירושלים, צומת רחוב

ויצמן בקריית ביאליק נהג ברכב ולא ציית לתמרור ב(37) המוצב בדרך בכיוון נסיעתו בכך שעל אף

שעצר את רכבו,לא נתן זכות קדימה לכלי רכב הבא אל הצומת.

מטעם המאשימה העיד שוטר עורך הדו"ח אשר תיאר כיצד עמד בצומת והבחין ברכבו של הנאשם

מגיע מרחוב ויצמן מדרום לצפון, עמד בצומת בקו העצירה. באותה עת הגיע רכב מסוג מאזדה

מרחוב ירושלים ממזרח למערב, הרכב של הנאשם יצא לתוך הצומת מבלי שהוא מאפשר לרכב

המאזדה לעבור. רכב המאזדה נאלץ לבצע בלימת חירום ואז סימן השוטר לרכבו של הנאשם לעצור

בסמוך למקום.

לכשנעצר רכבו של הנאשם טען הנאשם בפני השוטר: "חשבתי שיש לי מספיק זמן לצאת לצומת,

כשראיתי את המאזדה זה כבר היה מאוחר, זה היה כשיצאתי כבר לצומת ואם הייתי נעצר בתוך

הצומת אני בטוח שהייתה מתרחשת תאונה".

הנאשם נשאל במהלך המשפט ביחס לתגובה זו ואישר כי אכן אמר דברים אלה לשוטר.

הינה כי כן הנאשם הודה מיד בסמוך לאחר שעצר אותו השוטר כי אכן טעה בשיקול הדעת שלו ויצא

את הצומת כשלא הייתה פנויה מבלי לאפשר למאזדה לעבור.

על דברים אלו מצטרפת עדותו הברורה והעניינית של השוטר אשר לא נסתרה בפני, אשר פירטה את

האופן בו בוצעה העבירה. גרסתו של השוטר מהימנה עליי, כאמור לא נסתרה.

מאידך, גרסתו של הנאשם הותירה עליי רושם בלתי מהימן ואני דוחה אותה כי היא בלתי אמינה.

הנאשם סתר את עצמו במספר דברים. מחד אישר כי הבחין בשוטר טרם יצא את הצומת והסתכל

עליו וכשהבין שלא הביט ימינה על מנת להבחין ברכב המגיע מימינו טען כי התובעת: תופסת אותו