מדינת ישראל נ' וידבסקי

גזר דין

1.הנאשם הורשע, על פי הודאתו, בביצוע העבירות הבאות:

א) גרם מוות ברשלנות, עבירה לפי סעיף 304 לחוק העונשין.

ב) גרם נזק לאדם ולרכוש, עבירה לפי סעיפים 62(2) ו-38(2)(3) לפקודת התעבורה.

ג) נהיגה במצב שמסכן עוברי דרך ומונע שליטה ברכב, עבירה לפי תקנה 26(1)(4) לתקנות התעבורה.

ד) סטייה מנתיב נסיעה, עבירה לפי תקנה 40(א) לתקנות התעבורה.

2.כעולה מעובדות כתב האישום, בתאריך 12/5/09 סמוך לשעה 13:30 נהג הנאשם ברכב פרטי מכוון כללי בית שאן לכוון כללי ירושלים, לאחר בילוי בחגיגות ל"ג בעומר בהר מירון.

יחד עם הנאשם נסעו ברכב בנו של הנאשם נפתלי וידבסקי ז"ל, חבריו נתן אוספרסקו ז"ל ונפתלי ועקנין ז"ל ובניו של נפתלי: נתן ונחמן ועקנין ז"ל.

הנאשם נהג ברכב בקלות ראש ובחוסר זהירות, מבלי שהיה מרוכז בנהיגה ובהיותו שרוי במצב של עייפות, אשר מנע ממנו את השליטה ברכב וסיכן את הנוסעים. בעקומה ימינה בכוון נסיעתו סטה שמאלה למסלול הנגדי והתנגש עם אוטובוס שנסע באותו מסלול נסיעה.

3.כתוצאה מהתאונה נהרגו חמשת נוסעי רכבו של הנאשם.

הנאשם נפצע באורח בינוני ונזקק לאשפוז וטיפול רפואי.

נהג האוטובוס ומספר נוסעים נפגעו באורח קל ושני כלי הרכב ניזוקו.

4.בתאריך 13/10/10, טרם תחילת שמיעת הראיות, הגיעו הצדדים להסדר טיעון שבמסגרתו הודה הנאשם בעובדות כתב האישום והצדדים עתרו להטלת 6 חודשי מאסר בפועל אשר ירוצו בדרך של עבודות שרות, פסילה בפועל לצמיתות, מאסר על תנאי ופסילה על תנאי. הצדדים הסכימו כי לעניין הקנס יטענו טיעון חופשי.

5.בטיעוניו לעונש טען ב"כ המאשימה לחומרת העבירות דנן ולעברו התעבורתי של הנאשם שכולל גם עבירות רציניות לרבות תאונת דרכים. ב"כ המאשימה ציין כי במקרה אחר עם תוצאה זהה ניתן היה להטיל מספר שנות מאסר לפי מדיניות הענישה הנוהגת, אולם נסיבותיו המיוחדות של המקרה מצדיקות את תקופת המאסר הקצרה וריצויה בעבודות שרות, כפי שהוסכם בין הצדדים. בין הנסיבות המיוחדות ציין ב"כ המאשימה פגם ראייתי הנובע מליקוי שמצא מומחה התביעה, ד"ר שרון, בגלגל אחורי שמאלי שהיה לו תפקיד מסוים בתאונה, הגם שלא תפקיד דומיננטי אלא מזערי. עוד נימק את הענישה המוסכמת במצבו של הנאשם, כעולה מתסקיר שרות המבחן ובמסמכים שהוגשו ע"י הסנגור המצביעים על מצב הנאשם ומשפחתו ועל עמדת משפחות ההרוגים.

6.ב"כ הנאשם טען כי נסיבות התאונה אינן ברורות, שכן נתגלה כשל בצמיג שאובחן הן ע"י מומחה התביעה והן ע"י מומחה ההגנה. עוד טען כי אין מדובר ברשלנות גבוהה אלא בחוסר ריכוז. הסנגור הביא בפני בית המשפט את יסורי נפשו של הנאשם מאז התאונה ואשר ילוו אותו בהמשך חייו, לאחר ששכל את בנו בן התשע שנים, איבד שניים מחבריו, שהיו לו כאחים, ושניים מילדיו של חברו נפתלי ועקנין – נתן בן השבע ונחמן בן העשר שנים. לא זו בלבד שאיבד את היקרים לו הוא מתקשה להישיר מבטו למשפחתו ולחבריו וחש שהמיט על כולם סבל ואבל. הנאשם עצמו נפגע פיזית ופונה במסוק לבית חולים הדסה בירושלים, אך הפגיעה העיקרית הנה הנפשית. הסנגור טען כי הנאשם "כבר נענש בידי שמיים", כי יאלץ להמשיך ולהתמודד עם תוצאות התאונה כל שארית ימיו וכי חייו מתחלקים לחיים שלפני התאונה ולחיים שלאחריה. ב"כ הנאשם ציין כי הנאשם תלמיד ישיבה בירושלים ומשפחתו מתקיימת מקצבת נכות כללית וקצבאות ילדים. הנאשם נשוי וכיום, לאחר מות בנו נפתלי, הנו אב לארבעה ילדים, כשלשניים מהם יש בעיה רפואית הדורשת טיפולים רפואיים ותהליך שיקום ממושך הכולל הסעות יומיומיות למוסדות מיוחדים. בנסיבות אלה, ביקש להימנע מהטלת קנס, להקל בתנאי ולכבד את ההסדר. הוגשו מכתבים מאלמנתו של המנוח נפתלי ועקנין שאיבדה את בעלה ושני בניה בתאונה, מטעם אלמנתו של נתן אוספרסקו ומטעם אשת הנאשם, אשר פנו וביקשו לנהוג בנאשם מידת הרחמים. הסנגור הפנה לתסקיר שרות המבחן ולחוות דעת פסיכיאטרית המציגים קשיי תפקוד וקשיים נפשיים, לרבות מחשבות אובדניות, עקב התאונה, ומהם עולה כי שליחת הנאשם למאסר בכלא תהיה הרסנית לגביו. ב"כ הנאשם טען כי עברו של הנאשם איננו מכביד והרשעתו האחרונה מ-2004. תאונת הדרכים משנת 1985.

8.בתי המשפט אמורים ומצווים לעשות כל שלאל ידם כדי ללחום בתאונות הדרכים. מדי יום גובים הכבישים קורבנות חינם והמקרה הנוכחי, בו קופחו חייהם של חמישה אנשים, ביניהם שלושה ילדים קטנים, הנו דוגמה לכך.

עבריינים בתחום תאונות הדרכים לרוב הנם אנשים נורמטיביים המתפקדים למופת בשאר תחומי החיים, אך אל מול הנורמטיביות שבאורח חייהם של הנאשמים, עומדים חיי אדם שקופחו בגין נהיגה רשלנית ויש ליתן לאובדן החיים ולפגיעה בנפש ביטוי עונשי הולם.

נקבע בפסיקה כי ככלל מחייבת הרשעה בעבירה של גרם מוות ברשלנות השתת עונש חמור הכולל פסילה לתקופה ארוכה ואף מאסר בפועל, כאשר הנסיבות האישיות נדחות בפני האינטרס הציבורי (ע"פ 783/07 חאלד עתאבה נ' מדינת ישראל ; ע"פ 3013/06 צבי לוין נ' מדינת ישראל ; ע"פ 6755/09 ארז אלמוג נ' מדינת ישראל – פורסמו בנבו).

עם זאת, גם על רקע מדיניות הענישה המחמירה לגבי תאונות דרכים קטלניות, עדיין על בית המשפט לשקול כל מקרה לגופו ולערוך איזון בין מדיניות הענישה הנוהגת לבין נסיבותיו המיוחדות של המקרה, ביניהן דרגת הרשלנות ונסיבותיו האישיות של הנאשם (ע"פ 6755/09 ארז אלמוג נ' מדינת ישראל; רע"פ 4484/05 מאירה לוין נ' מדינת ישראל; ע"פ 8382/03 איאד חילף נ' מדינת ישראל; ע"פ 1319/09 משה כהן נ' מדינת ישראל; רע"פ 4261/04 יעקב פארין נ' מדינת ישראל - פורסמו בנבו).

9.המקרה שבפניי חמור על רקע תוצאותיו הטרגיות. נהיגתו הרשלנית של הנאשם קיפחה חייהם של חמישה אנשים, ביניהם שלושה ילדים, ולפציעתם של אנשים נוספים.