מדינת ישראל נ' ויאצסלב(עציר)

החלטה

החלטה תינתן לאחר ההפסקה.

ניתנה והודעה היום י"ז שבט תש"ע, 01/02/2010 במעמד הנוכחים.

שרית זמיר, שופטת

החלטה

בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו לפי סעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים), התשנ"ו-1996.

כנגד המשיב הוגש ביום 14/07/09 כתב אישום המייחס לו עבירות איומים, תקיפה ונסיון תקיפה ולצד כתב אישום זה, הוגשה בקשה לשחרורו בתנאים מגבילים.

המשיב שוחרר בתנאים מגבילים ובמסגרתם נאסר עליו להכנס לתחומי העיר ראשון לציון.

בתאריך 21/07/09 יום לאחר מתן החלטת השחרור, נכנס המשיב למפעל הנמצא בעיר ראשון לציון, אותו המפעל ממש אשר בו בוצעו העבירות המיוחסות למשיב.

בשל כך, הוגש כנגד המשיב כתב אישום בעבירה של הפרת הוראה חוקית, ובצידו בקשה לשחרורו של המשיב בתנאים מגבילים מחמירים יותר.

בסופו של יום, שוחרר המשיב בתנאים הכוללים איסור כניסה למפעל האמור, ולעיר ראשון לציון ובנוסף הושתו על המשיב תנאי ערובות כספיות.

על-פי כתב האישום שנמצא בפני ביום 16/01/10 חזר המשיב למפעל, תקף את השומר אשר נמצא במקום, איים עליו שיהרוג אותו וטפטף על בגדיו של השומר את דמו תוך שהוא אומר לו כי סימן אותו ואת השטח בדם.

ב"כ המשיב אינה חולקת על העובדה כי המשיב הפר את תנאי שחרורו בכך שחזר למפעל. יחד עם זאת טוענת היא כי הדבר נבע מטעות שכן המשיב סבר שצו ההרחקה האזרחי שהוצא כנגדו על-ידי בעל המפעל הסתיים.

בכל הכבוד הראוי לא ניתן לקבל טענה זו שכן מבחינה עובדתית צו ההרחקה האזרחי טרם פקע ומעבר לכך תנאי שחרור במסגרת ההליך הפלילי עומדים על כנם ואין ולא היה למשיב כל סיבה לחשוב כי מאן דהוא ביטל אותן.

באשר לעבירות התקיפה והאיומים, טוענת ב"כ המשיב להעדרן של ראיות לכאורה, זאת נוכח העובדה כי בגרסת המשיב השומר הוא שתקף אותו, ואף חתך אותו באמצעות סכין בידו ולכך יש תיעוד גם בדמות תעודה רפואית וגם בדמות חבלות הנצפות על ידו של המשיב.

ב"כ המבקשת טוענת לקיומן של ראיות לכאורה, לעבירות התקיפה והאיומים, בדמות עדותו של מר בוריס רבינוב, הוא השומר המתלונן.

לפי עדותו שנמסרה ביום 16/01/10, עת ישב בחדרו, נכנס המשיב לחדר והחל לתקוף אותו באגרופים תוך שהוא אומר לו "עכשיו אתה מת", בעט בו והצמידו לקיר.

בהמשך הוא התגושש איתו, נפל על הרצפה, המשיב המשיך לתקוף אותו בבעיטות ואגרופים בגפו ולאחר מכן ראה דם.

העד מתאר כי המשיב טפטף דם על גבי בגדיו של המתלונן תוך שהוא אומר לו שהוא סימן אותו ואת כל השטח עם דם.

באשר לטענה כי הוא זה שתקף את המשיב ודקר אותו באמצעות סכין, המתלונן נחקר תחת אזהרה, כפר בכך, וגם בעימות שנערך בין הצדדים, עמד המתלונן על גרסתו לפיו המשיב תקף אותו ובהמשך חזר עם ידו פצועה וסימן את כל השטח באמצעות דם.

ענינו בהליך בינים שעניינו מעצר עד תום ההליכים.