מדינת ישראל נ' ווקנין(עציר) ואח'

גזר דין

1.הנאשמים הורשעו על פי הודאתם (לאחר שנשמעו מקצתם של עדי המאשימה), בביצוע עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, התפרצות למקום מגורים וגניבה. כך לאחר שהודו כי עובר ליום 17.01.10 קשרו קשר ביחד עם אחר להתפרץ לבית ולגנוב מתוכו רכוש, וזאת ביודעם כי בעלת הבית איננה נמצאת בו מאחר והיא מאושפזת בהוספיס וסובלת ממחלה סופנית. כך גם לאחר שהודו כי בהמשך למתואר וביום 17.01.10 הגיעו לבית המדובר והתפרצו אליו, בסיוע האחר, וכי לאחר מכן גנבו מתוכו תכשיטים שונים, שעונים, בשמים, בגדים, מצלמות, DVD ומערכת רמקולים.

הנאשם 1 הורשע במקביל בביצוע עבירה של שיבוש מהלכי משפט לאחר שהודה כי בהמשך למתואר פעל על מנת להכשיל חקירה פלילית, שעה שמחק מן הזיכרון במכשיר טלפון נייד של האחר, את רשימת השיחות היוצאות ואת מספרי הטלפון של הנאשמים.

2.נוכח המתואר ביקש ב"כ המאשימה להשית על הנאשמים עונש מאסר בפועל ממושך, עונש מאסר מותנה וכן להוסיף קנס ופיצוי לבנותיה של המתלוננת אשר ביני לביני הלכה לבית עולמה.

לתימוכין עמד על חומרת העבירות, במיוחד בנסיבות ביצוען, כאשר ידוע היה היטב לנאשמים כי בעלת הדירה איננה בביתה ואף מדוע. בתוך כך עמד על הצורך בגזירת ענישה מרתיעה שיהיה בה כדי למנוע ביצוע עבירות דומות.

בעניינו של הנאשם 1 הוסיף וטען כי חרף גילו הצעיר (יליד 1991), הורשע כבר בביצוע עבירות של החזקת סכין, איומים, היזק לרכוש במזיד ותגרה.

בעניינו של הנאשם 2 הבהיר כי נאשם זה (יליד 1967), החל את דרכו העבריינית בגיל 15, וכי לחובתו עבר פלילי מכביד המעיד על מסוכנותו, שהמענה לה ימצא רק על דרך הרחקתו מהחברה לתקופה ממושכת ככל האפשר. בתוך כך הדגיש כי את העבירות נשוא הרשעתו כאן, ביצע הנאשם שעה שתלויים נגדו מאסרים על תנאי ברי הפעלה (בני 6 ו- 12 חודשים). על האמור הוסיף כי נאשם זה בחר לעצמו בפשע כדרך חיים; כי מאחוריו 15 מאסרים מאחורי סורג ובריח; ומשכך כי הוא מהווה סכנה מתמדת ומוחשית לציבור ורכושו.

3.האמור העלה חובת תסקיר בעניינו של הנאשם 1. תסקיר זה (נ/2) ניתן בעניינו ביום 13.01.10 במסגרת דיון בת.פ 12437-06-09. התסקיר העלה כי הנאשם בן 18, רווק, בוגר 10 שנות לימוד, אשר התגורר משך שנים במשפחת אומנה בטבריה, שם ניהל אורח חיים חרדי. בן 14 ברח ממשפחת האומנה ועבר להתגורר עם אימו והנאשם 2 – בן זוגה. התסקיר העלה עוד כי הנאשם אינו משרת בצבא מאחר ואינו מעוניין בכך, וכי כיום עובד לפרנסתו בעבודות מזדמנות בתחום השיפוצים. עוד העלה התסקיר כי הנאשם 2 היווה עבור נאשם זה דמות אב חלופית, אלא שעל פי ההיכרות עימו (עם הנאשם 2), הוא מנסה שלא ליצור יחסים קרובים עם מי מהדמויות הסובבות אותו. מכל מקום התסקיר העלה כי היות והנאשם היה בקשר עם אימו לעיתים תכופות לא הצליח לבנות לעצמו חיים אחרים במשפחת האומנה, וכי כמיהתו לשייכות בקשר עם הוריו, אותה לא הצליח לממש, הקשתה עליו גם לבנות מערך של ביטחון בסיסי בחיים. השירות הוסיף על האמור כי הנאשם מבטא חשדנות בעיקר בממסד, וכי ניכר בו העדר ביטחון בקשרים בסיסיים, כמו גם חוסר יכולת להיקשר לדמויות סביבו.

יחד עם האמור, הובהר כי חרף קשייו שמר נאשם זה שלא לסגל לעצמו אורח חיים עברייני. שירות המבחן סיכם דבריו בהערכה כי מדובר בצעיר המחפש קשר קרוב ואינטימי, אך חושש מכך וכי מתחת למעטה הקשוח לכאורה נמצא צעיר חרד, ילדותי וחלש אופי המחפש קשר ומשמעות. השירות גם התרשם מחשיבה ילדותית והשקפת חיים נאיבית אך קובע מאידך כי הנאשם בעל אחריות ומוסר עבודה, כמו גם ניסיון חיים עשיר, אשר מתבטאים בניסיונו לקחת תפקידים בוגרים ואחראיים כלפי סביבתו והמשמעותיים לו.

4.לאחר האמור היפנה ב"כ הנאשמים תחילה לעדות אימו של הנאשם 1 ובת זוגו של הנאשם 2. זו העידה בפני כי לנאשם 2 השפעה חשובה בביתה וכי בלעדיו הבית מתמוטט. עוד הפנה למכתב אגף הרווחה בעיריית קריית שמונה בעניינו של הנאשם 2, מכתב הסוקר תפקודו של התא המשפחתי שעניינו בו עצמו, בבת זוגו (אימו של הנאשם 1) ובשלושת ילדיהם (ביניהם הנאשם 1). המכתב (נ/1) מעלה כי הנאשם 2 היה שותף מלא בחיי המשפחה, בניהול הבית ובגידול הילדים וכי בתוך כך דאג לכל צרכיהם.

מעבר לאמור הבהיר כי הנאשם 1 חסך בהודאתו זמן שיפוטי יקר והדגיש חרטתו הכנה. משכך ביקש להשית צו מבחן ולהסתפק במאסר הצופה פני עתיד בלבד.

בעניינו של הנאשם 2 הבהיר כי חרף עברו המכביד עשה בשנתיים האחרונות מאמצים רבים על מנת לחזור למוטב, ובתוך כך עבר לשימוש בתחליף סם, והחל לעבוד בצורה מסודרת. נוכח האמור ביקש להסתפק בענישה מידתית וסבירה.

5.הנאשם 1 הבהיר בדבריו האחרונים לעונש כי הנאשם 2 הוא אביו ואין לו אבא אחר. בתוך כך עמד על קשייו לשהות בכלא. הנאשם 2 הביע חרטה על מעשיו, וציין כי איננו יודע איך הגיע לאירוע הזה לאחר ששנתיים היה עובד. משכך עתר לרחמיי בית המשפט.

6.אין חולק כי למעשיהם של הנאשמים נודעת חומרה יתרה. בנסיבות לא רק שפרצו לביתו של אדם, על כל המשתמע מכך, עשו בו כבתוך שלהם וגנבו רכוש לא להם, אלא שעשו כן ביודעם כי בעלת הדירה שוכבת במצב סופני בהוספיס, ולא עצרו לרגע לחשוב על הפגיעה החמורה הנוספת שיש בעצם מעשיהם, בבני משפחתה.

דברים בעניין זה נקבעו כבר בע"פ 7453/08 מדינת ישראל נ' אואזנה, תק-על 2008(4), 4077 מפי כב' השופט ח.מלצר כי:

"אין צורך להכביר מילים על נפיצותן, חומרתן והנזק הנגרם לציבור מעבירות הרכוש, כדוגמת זו שביצעו המשיבים. לגישתי, כינוי עבירות של פריצה וגניבה מבתים, רק כ"עבירות נגד הרכוש" (כפי שמקובל לקרוא לעבירות מסוג זה), הינה הגדרה מוטעית. זאת מאחר שפריצה לביתו של אדם, טומנת בחובה לעיתים קרובות לא רק נזק כלכלי רב, אלא גם צער ועוגמת הנפש הנגרמים לקרבנות של עבירות אלה. הנה כי כן, אין מדובר בעבירות נגד רכוש גרידא, אלא בעבירות המפרות את פרטיותו של האדם בצורה הגהה ביותר. זאת ועוד הגדרת עבירות אלו כ"עבירות רכוש", נותנת תחושה מצמצמת וקונוטציה שגויה – לסובבים, באשר למהות העבירות שהתבצעו, הפוגעות במהות המתמצית באמירה: "ביתו של האדם – מבצרו". ברגע שביתו של אדם נפרץ, תחושת חוסר אונים וחוסר ביטחון ממלאת את ליבו. הנה כי כן, הפריצה אינה רק לבית – מבחינה פיזית,ך אלא בעיקרה חדירה לתוך התא האישי – משפחתי השמור ביותר של האדם." (ההדגשות אינן במקור.)

לא כל שכן איפוא בנסיבות כבענייננו.

על האמור יש להוסיף כי הנאשם 1 עשה כן, לא פחות מערב דיון שהתנהל בעניינו בבית משפט השלום בצפת (לאחר שהודה בביצוע עבירות של החזקת סכין, היזק בזדון, תגרה ואיומים), דיון בו טען כי הוא מצטער על מה שעשה ורוצה לפתוח דף חדש.

הנאשם 2 עשה כן, תוך שהוא קוטע תנופת שיקום בה היה נתון לאחר שנים על גבי שנים של עבריינות נמשכת. בעניינו יפים איפוא דברים שנאמרו בעפ"א 306/09 אסור נ' מדינת ישראל, תק-מח 2009(4) 7535, 7539: לא כתבנו מפי מי

"כבר הבענו דעתנו לא אחת, והדבר נתמך בפסיקתו העקבית של בית המשפט העליון, כי יש להחמיר בעונשם של מי ההופכים בתיהם של אחרים, לעיי חורבות, או ל"הפיכת סדום ועמורה" (ראה והשווה רע"פ 1708/08 מרדכי לוי נ' מדינת ישראל).