מדינת ישראל נ' ווקנין

החלטה

אני מתירה הטיעון על ידי ב"כ המשיב. איני סבורה כי גם בשלב זה לא יכול ביהמ"ש להתייחס לאמרה של המתלוננת, אשר יש בה כדי לשפוך אור על אותן ראיות לכאורה. אמנם נכון, ביהמ"ש בשלב זה עוסק בראיות לכאורה, אבל כאשר מדובר בראיות מהותיות, גם בשלב זה, ניתן להתייחס אליהן אף אם הן מוגשות מטעם ההגנה ובוודאי כאשר מדובר בראיות שנאספו לאחר השלמת החקירה ולא ניתן היה להביאן בפני היחידה החוקרת עוד בשלב החקירה.

ניתנה והודעה היום י"ג ניסן תש"ע, 28/03/2010 במעמד הנוכחים.

סבין כהן, שופטת

החלטה

כגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות, איומים והטרדה טלפונית. על פי הנטען בכתב האישום, איים המשיב על המתלוננת בהודעות כתובות, כפי המפורט בכתב האישום, וכן ביום 27.03.2010 תקף את המתלוננת, ללא הסכמתה, בכך שדחף אותה והמתלוננת נפלה על החנייה במקום.

עוד איים המשיב על אחותה של המתלוננת, בכך שאמר לה "עוד פעם עירבת משטרה, אל תדאגי, אני אטפל בזה".

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. על פי הנטען בבקשה, כנגד המשיב תלוי ועומד תיק נוסף בעבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות, הטרדה טלפונית וניסיון השגת גבול כלפי המתלוננת.

אציין כי היום בשעות הבוקר הגישה המתלוננת בקשה לצו הגנה. לאחר ששמעתי את המתלוננת ובסיום דבריה ציינה המתלוננת כי המשיב נמצא בבית המשפט עקב העובדה שהוא עצור ומכאן ביקשתי כי המשיב יועלה ויתקיים דיון במעמד הצדדים. לא ניתן לראות מתוך אותו פרוטוקול, אך אציין כי כבר החלתי לציין כי אני קובעת את הבקשה לדיון במעמד הצדדים ואף הסברתי למבקשת בעל פה כי לא יינתן צו במעמד צד אחד עד לדיון בשים לב לכך שהמבקשת מתארת מערכת יחסים שאינה מהעת האחרונה, אלא שאז ציינה המבקשת שהמשיב נמצא עצור וביקשתי לקיים את הדיון עוד היום נוכח עובדה זו.

לא בכדי ציינתי את האמור לעיל. התרשמתי מדבריה של המתלוננת במהלך אותו דיון הייתה כי אין מדובר בנסיבות המצדיקות מתן צו הרחקה במעמד צד אחד, שכן מדובר באירועים מתמשכים שעיקרם הטרדות טלפוניות וקללות בעת שמגיע המשיב לקחת את הילד, אף שאלתי את המתלוננת מדוע הגישה את בקשתה רק היום, כאשר בני הזוג גרושים מזה כחצי שנה.

אירוע התקיפה קיבל את עוצמתו רק לאחר שהמשיב התייצב לדיון והוא זה שנטל את ההתייחסות העיקרית לאירוע התקיפה, והנה, עיון בחומר החקירה מלמד כי השתלשלות הדברים הייתה דומה.

בחקירתה הראשונית, המתלוננת התייחסה בדיוק לאותם דברים אליהם התייחסה בביהמ"ש. המבקשת ציינה קללות בעת שהמשיב לוקח את הילד והטרדות טלפוניות במהלך שעות הביקור. רק לאחר שהמתלוננת נשאלה האם היו עוד איומים וזאת ככל הנראה לאחר הפסקה בחקירה, אז השיבה המתלוננת כי היה אירוע אלימות מאותו יום. המתלוננת תיארה את אירוע האלימות, "כן. הוא ירד עם הילד לקחת אותו לבית החולים ואז אני באתי לכוון הילד כי הילד צרח. הוא דחף אותי וגרם לי ליפול על הכביש של החנייה". גרסה דומה לדברים שמסרה המתלוננת במהלך הדיון בפני היום, ציינה אימה של המתלוננת בהודעתה.

בדרך כלל, בעת שביהמ"ש דן בבקשה למעצר עד תום ההליכים, עומדות בפני ביהמ"ש הודעות העדים במשטרה אלא שבמקרה לפני, כפי שציינתי לעיל, התרשמתי התרשמות ישירה הן מן המתלוננת והן מהמשיב ואחר התרשמותו זו, אף החלטתי את אשר החלטתי, כאשר לא קבעתי כי המשיב מנוע מלהתקרב לביתה של המתלוננת.

אחר עיון בחומר החקירה והגם שמדובר בעיון של ביהמ"ש לבד, מבלי שהצדדים טענו לעניין, הרי שלצורך החלטתי זו היה חשוב כי ביהמ"ש יקרא גם את הודעות העדים. הנני סבורה כי אין מדובר במקרה המצדיק הותרתו של המשיב מאחורי סורג ובריח, גם לא עד להגשת תסקיר.

אירוע האלימות היחיד הוא אירוע שנעשה סביב רצונו של המשיב לקח את הבן לבית החולים לאחר שניסה ליצור קשר עם המתלוננת והיא לא השיבה. המתלוננת היא זו אשר הגיעה בסופו של דבר אל המשיב כשמעדויות הצדדים עולה כי לא הייתה כוונת תקיפה אלא כוונה להרחיק את המתלוננת מהילד. זאת עולה גם מגרסת המתלוננת.

אין לומר כי מדובר באירוע אלימות שיש בו כדי ללמד על דפוס התנהגות.

באשר לאיומים כלפי האחות, הרי שקיימות הודעות שונות לגבי ההתרחשות וקיים גם מזכר של השוטרת שרה, אשר תומך יותר בגרסת המשיב מאשר בגרסת המתלוננת ובוודאי שאירוע זה אינו יכול להקים עילת מעצר.

אשר לאיומים בהודעות הכתובות, גם בדיון הבוקר טענה המתלוננת כי המשיב מטריד אותה טלפונית. המתלוננת אף צירפה רשימה ארוכה של הודעות ששלח לה המשיב באמצעות הטלפון. בעקבות כל אותן הודעות שעיקרן מחודש ינואר 2010, לא סברה המתלוננת כי יש מקום לבקש את הרחקתו של המשיב ממנה ובוודאי לא ניתן לומר היום, חודשיים לאחר מכן, כי הודעות אלה שלא הקימו אחריהן מעשה אלימות כלשהו, מצדיקות את מעצרו של המשיב.

בהקשר זה רק אציין כי בכתב האישום עולות ההודעות מיום 15.01.2010 אלא שבאותו יום נשלחו הודעות רבות שיש בהן כאמור כדי להצביע על הטרדה אך לא על איום המצדיק הותרה מאחורי סורג ובריח ומתוך כל אותן הודעות, ניתן להבין את ההקשר של הדברים.

עוד אוסיף ואציין כי בתום הדיון היום שוחחו המשיב והמתלוננת ולא התרשמתי כי המתלוננת חוששת באופן כלשהו מן המשיב.

לאור כל האמור, מצאתי מקום להורות על שחרורו של המשיב כבר עתה כנגד חתימה על התחייבות עצמית בסכום של 5,000 ₪. כמו כן, ועל מנת לאפשר למבקשת לטעון את טענותיה גם לעניין הראיות, מצאתי מקום להורות על הרחקתו של המשיב מעת המתלוננת באופן שבו יאסר על המשיב להמצא ברדיוס של קילומטר מביתה של המתלוננת. זאת כאמור, בשלב זה, על מנת לאפשר למבקשת לטעון טענותיה ומבלי שיהיה בכך לקבוע מסמרות לעניין התנאים.