מדינת ישראל נ' ווינר(עציר)

החלטה

בפניי בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו.

נגד המשיב הוגש כתב אישום האוחז 2 אישומים שונים, ובהם מיוחסות למשיב עבירות של התפרצות לדירת מגורים, גניבה, והיזק בזדון.

עפ"י האמור באישום הראשון – ביום 6.3.12, התפרץ המשיב לדירת שכנו ברח' הרב הרצוג 2 באופקים, ע"י כך שפתח את החלון , לאחר ששבר הסורג, ובהמשך נכנס לתוך הדירה.

המשיב נטל מן הדירה מוצרי מזון ובקבוק בושם.

עפ"י האמור באישום השני, ביום 22.2.12 התפרץ המשיב לדירה ברח' הרב הרצוג באופקים, ע"י כך שפתח את הדלת שהייתה סגורה, אך לא נעולה, ונטל מן הדירה 2 מכשירי פלאפון.

במהלך הדיון שנערך בפניי ביום 29.5.12, חלק ב"כ המשיב לקיומן של ראיות לכאורה לגבי האישום השני. לדבריו אחר אשר נחקר גם כן במשטרה, מודה בהתפרצות אליה ואף מוסר פרטים מוכמנים הנוגעים להתפרצות זו, כאשר ישנה התאמה בין עדות המתלוננת לבין עדותו של זה. בשעה שאחר מודה בביצוע התפרצות זו יש לקחת בזהירות רבה את הודאתו של המשיב בביצוע המיוחס לו, כאשר הודאה זו לא הייתה רבת פרטים, כאשר בתחילת החקירה הכחיש קשר להתפרצות זו.

בהקשר לאמור הוסיף ב"כ המשיב כי זה הודה משום שציינו בפניו שעצרו את בת זוגו.

ביחס לאישום הראשון – המשיב מסר גרסה, אשר יש בה ליתן הסבר להימצאות ט"א, כאשר מידת ההתאמה של טביעת הנעל שנמצאה הינה ברמת "אפשרי", שאינה מספיקה להרשעת המשיב.

מעבר לכך המשטרה לא מיהרה לעצור את המשיב חרף כך שיצרה עימו קשר, כבר בתחילת חודש אפריל ורק לאחר כחודש וחצי המשיב נעצר לאחר שהגיע מיוזמתו למשטרה.

עילת המעצר אינה ברף הגבוה שכן לא מדובר בעבירות שבוצעו בתחכום, בהתארגנות מוקדמת, כאשר גם הרכוש הנגנב אינו בעל ערך רב.

החלופה המוצעת, בדמות חברתו של המשיב, המתגוררת בכרמיאל, ובכך יש בה כדי להרחיק את המשיב מרחק רב ממקום ביצוע העבירות.

ב"כ המבקשת מנגד, טוען כי אותו אחר שהודה בביצוע ההתפרצות באישום השני, חזר בו מהודאתו כאשר עולה כי זה סובל מבעיות נפשיות רבות, ושב והזכיר כי המשיב הודה ושחזר את מעשה ההתפרצות כאשר ישנן ראיות נוספות התומכות בהודאה זו.

למשיב עבר פלילי מכביד, ומאסרים על תנאי שעומדים נגדו, ומידת המסוכנות הנשקפת ממנו לבטון הציבור ורכושו, הינה גבוהה. מעבר לכך זה סבור כי החלופה המוצעת, אינה מתאימה.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים וקראתי את החומר שהובא לעיוני, הגעתי למסקנה כי בתיק זה ישנן ראיות לכאורה. כאמור, המשיב הודה בביצוע המיוחס לו ואף שיחזר את אופן ההתפרצות ועיקר יהבו משליך בא כוחו על כך שאחר הודה גם כן, בביצוע ההתפרצות כאמור באישום השני.

כשאלו הם פני הדברים, על בית המשפט לבחון גם בשלב המעצר את טיב ההודעה ואם ניתן לומר כי הודעת שווא כפי דברי ב"כ המשיב נוכח כך שהודיעו לו שבכוונתם לעצור את בת זוגו.

בהקשר לאמור אציין, כי למקרא חומר הראיות, לא ניתן לומר כי מדובר בהודעה שיש בה לרכוש בה אמון שכן לא זו בלבד שיש בחומר הראיות דבר מה בהודעה זו אלא יש אף ראיות לסיוע ולמעלה מכך אשר גם ללא הודעת הנאשם, יש בהם כדי לקשור אותו למיוחס לו.

ראיה כבדת משקל המצטרפת להודאת המשיב, הינה העובדה כי הטלפונים הלכה למעשה נמצאו ברשותו היינו הרכוש הגנוב אשר נלקח מביתה של המתלוננת נמצא, בבית המשיב.

לא זו בלבד, הרי טענת המשיב לפיה מספר ימים לאחר הגניבה החליף את כרטיסי הסים של המכשירים הגנובים והחל לעשות בהם שימוש נתמכת ממחקרי התקשורת ומהודעות שונות הקיימות בתיק המלמדות כי המשיב אכן, עשה שימוש בטלפונים הגנובים וכך גם עשתה בת זוגו. אליה אתייחס בהמשך. (וראה בין היתר הודעת דמיטרי פרסקי מיום 15.5.2012 הודעת רוברט מיכאלוב מיום 14.5.2012, הודעת ג'אמלת סדעיית מיום 14.5.2012 וכן, דברי המשיב עצמו בדבר כרטיס הסים בו עשה שימוש אשר תואם לפרטי שיחות הטלפון כאמור בפלט מחקרי התקשורת).

המשיב, אף קושר את ההתפרצות לביתה של המתלוננת לארוע אשר מתיישב עם גירסתה לפיה הגיעה בסמיכות לדירתה לאחר שהכלב שאימץ ברח וחזר למקום מגורי בעליו שנפטר, וכאמור, אף יצא ושיחזר את אופן ההתפרצות.