מדינת ישראל נ' ווזווז

החלטה

בפני בקשה להחזרת תפוס לפי סעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש), התשכ"ט-1969 (להלן: "הפקודה").

מדובר ברכב מסוג מרצדס מ.ר. 9342568 (להלן: "הרכב") שנתפס על ידי המשטרה ביום 13/7/13 בשל חשד כי הנאשם עבר עבירה של הסעת שבח"ים באמצעות הרכב.

על פי הנטען בכתב האישום, ביום 13/7/2013 בשעה 5:00 לערך, בכביש מס' 9, סמוך ליער שועפאט, הסיע הנאשם 3 תושבי איזור, אשר אינם מורשים לשהות בישראל, וזאת במטרה לאפשר כניסה לישראל או שהייה בה שלא כדין.

באותן הנסיבות, אסף הנאשם את הנוסעים בירושלים והסיעם ליפו, שם שהה עמם מספר שעות. לאחר מכן הסיע הנאשם את הנוסעים מיפו חזרה לירושלים.

נוכח הראיות המצויות בידה, על פיהן, שימש הרכב לביצוע עבירת הסעת שב"ח, מתנגדת המשיבה להחזרת הרכב למבקש, מהטעם כי ישנו סיכוי טוב להרשעתו בדין, ולכשיורשע, תבקש את חילוטו של הרכב.

הנאשם מבקש כי הרכב יוחזר לחזקתו, היות שלא ידע שמדובר בשוהים בלתי חוקיים.

לענין החילוט, טוען הנאשם כי אין מקור חוקי לחילוט רכבו, שכן סעיף 12(א)(1) לחוק הכניסה לישראל מתייחס ל"רכב שהכניס לישראל תושב זר השוהה שלא כדין בישראל...", דבר שאינו מתקיים בעניינו, שכן הנאשם לא אסף את הנוסעים מחוץ לישראל, אלא בירושלים.

לענין סמכות החילוט מכוח פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) טוען הנאשם כי סעיף 39 לפסד"פ מאפשר חילוט של חפץ שבבעלות הנאשם, ואילו הוא אינו בעליו של הרכב, אלא רעייתו.

הליכים קודמים בעניין הבקשה לתפיסת רכב

אין זו הפעם הראשונה בה נדרש בית המשפט לדון בבקשה להחזרת הרכב בעניינו של הנאשם.

ביום 19.8.13 וטרם הוגש כתב האישום נגד הנאשם, התקיים דיון בפני הנאשם ורעייתו (ה"ת 12224-08-13 בפני כב' השופטת דנה כהן-לקח) במסגרת בקשה שהגישה רעיית הנאשם להחזיר את הרכב לחזקתה.

בדיון טענה רעיית הנאשם כי אמנם אינה עושה שימוש ברכב וכי הינה חסרת רישיון נהיגה, אך הרכב דרוש לשימוש משפחתה, שכן היא בהיריון ויש לה 4 ילדים.

הנאשם טען כי הרכב משמש את כל המשפחה, ולעניין החשדות המיוחסות לו, טען כי הנוסעים עלו לרכבו בכוח וניסו לחוטפו.

בהחלטה שניתנה במועד הדיון קבע בית המשפט כי אין ממש בטענת הנאשם כי אינו הבעלים ברכב וכי קיימות ראיות לכאורה המצביעות על פוטנציאל חילוט.

בהתייחס לשאלה מה ייעשה ברכב עד לסיום הליכי החקירה או המשפט והאם ניתן להשיבו בתנאי חלופת תפיסה קבע בית המשפט כי בהתייחס לסעיף 12א(2)(א) לחוק הכניסה לישראל לפיו מי שנתפס עם רכב שהכניס לישראל תושב זר השוהה שלא כדין, לא יורה בית המשפט על החזרת הרכב לפי סעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי, לפני תום ההליכים, אלא מנימוקים מיוחדים שיירשמו, וכי לא הובא בפני בית המשפט טעם של ממש המצדיק חריגה מהכלל הקבוע בסעיף זה.

ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי על החלטה זו, נדחה.

דיון והכרעה

סמכותה של המדינה להחזיק ברכב, נגזרת מהוראת סעיף 32 לפקודה הקובע, בין היתר, סמכותו של שוטר לתפוס חפץ, "אם יש לו יסוד להניח כי באותו חפץ נעברה עבירה".

בחומר המצוי בתיק קיימות ראיות אשר יש בהן כדי להביא להרשעתו של הנאשם בעבירה בה הוא מואשם. במצב זה, תהא רשאית המאשימה, לבקש מבית המשפט להורות על חילוט הרכב, מכוחו של סעיף 39 לפקודה, הקובע כי: