מדינת ישראל נ' והייב(עציר)

החלטה

בפני בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים, בהתאם לסעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי, (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו -1996 (להלן:"חוק המעצרים").

נגד המשיב הוגש כתב אישום בגין עבירות של התפרצות למקום מגורים, עבירה לפי סעיף 406 (ב) לחוק העונשין, התשל"ז -1977 (להלן:"חוק העונשין"); גניבה, עבירה לפי סעיף 384 לחוק העונשין, היזק בזדון , עבירה לפי סעיף 452 לחוק העונשין.

עובדות המקרה פורטו בהרחבה בכתב האישום. בקליפת האגוז יאמר, כי לכאורה ביום 16.11.09 בין השעות 05.15 ל – 06.30, התפרץ המשיב לביתו של המתלונן, בכך ששבר את התריס של החלון האחורי בבית, פתח את החלון ונכנס דרכו לתוך הבית.

על פי האמור בכתב האישום, הנאשם גנב מתוך הבית 15,000 ₪ במזומן ותכשיטים בשווי של כ- 4,000 ₪.

טענות מטעם הצדדים:

המבקשת ביקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. לדעת המבקשת קיימות ראיות לכאורה, מתקיימת עילת מעצר ולא ניתן לשחררו בחלופת מעצר.

המבקשת טוענת כי לא ניתן להסתפק בחלופת מעצר נוכח מסוכנות המשיב שנלמדת מעברו הפלילי. לטענת המבקשת, בעברו המשיב שוחרר בחלופת מעצר, אולם הוא הפר אותה.

ב"כ המשיב חולקת על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר. לטענתה מדובר בעבירות רכוש שאינן מקימות עילת מעצר.

ב"כ המשיב עתרה לשחרור המשיב בחלופת מעצר בביתו באיזוק אלקטרוני , וטענה שהמשיב נמצא בעיצומו של תהליך טיפולי במרכז מאמץ בטבריה, מאז מיום 19.10.09.

לגבי הפרת מעצר בית באירוע הקודם, טענה הסנגורית כי המשיב ישב במעצר בית במשך 7 חודשים ומדובר בהפרה אחת ויחידה.

דיון:

בבוא בית המשפט להכריע בבקשת מעצר עד תום ההליכים, בהתאם לסעיף 21 לחוק המעצרים, עליו לבחון שאלת קיום ראיות לכאורה, עילת מעצר וחלופת מעצר.

ראיות לכאורה:

בית-המשפט בוחן את קיומן של ראיות לכאורה לשם גיבושה של עילת מעצר, אינו נדרש, אלא לבחון האם די בראיות אשר הובאו בפניו, באם תוכחנה במהלך המשפט, כדי להוכיח את אשמת הנאשם מעבר לכל ספק סביר.

ראה: בש"פ 8087/95 שלמה זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133, 148.

להלן תמצית הראיות הרלוונטיות המצויות בתיק החקירה:

מזכר מאת דוד מלול, מיום 16.11.09, לפיו הוא הגיע לדירה שבה בוצעה ההתפרצות. בעל הבית יצא לתפילת שחרית בבית הכנסת בשעה 5:15 ובשעה 6.30 קיבל הודעה מגיסתו זהבה חמו, כי ראתה בחור ערבי אשר מוכר לה כעובד בזפת, מסתובב ליד ביתו של המתלונן. החשוד תואר כבן 42, לבוש קפוצ'ון אפור, מכנסי ג'ינס ונעל נעלי עבודה.

המשיב מסר שתי הודעות במשטרה. המשיב מודה כי הוא נכנס לביתו של המתלונן לבקשת, לבקשת בחורה בלונדינית אלמונית, אשר בקשה ממנו להיכנס לדירה מבעד לחלון, על מנת להוציא לה מפתחות רזרביים של הבית, כדי שתוכל להוציא מהבית מסמכים רפואיים לבנה המאושפז בבית החולים.

בהודעתו מיום 1.6.2010 מסר המשיב (עמ' 2 ש' 20 ) כי הוא היה בבית ופתח את החלון במקום. מאידך, בהודעתו מיום 3.6.10 (עמ' 2 ש' 28) מסר כי החלון היה פתוח.