מדינת ישראל נ' ואדי(אחר/נוסף)

גזר דין

כללי

הנאשם הודה והורשע במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן, המייחס לו עבירות סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, אי ציות לתמרור עצור ואי ציות לתמרור אין כניסה (ריבוי עבירות) לפי סעיף 62(8) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] ביחד עם תקנות 64(ד) ו-22(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (בהתאמה).

בהתאם לכתב האישום המתוקן, בסמוך ליום 16/2/13 בשעה 01:30, נהג הנאשם ברכב מסוג טויוטה קורולה (להלן: "הרכב"), ברחוב סוקולוב בלוד. משחשדו שוטר ופקח שביצעו יחד סיור שגרתי במקום כי הנאשם ביצע עבירה, הם הזדהו בפניו כשוטרים וביקשו ממנו לעצור. הנאשם לא שעה לבקשתם ונמלט מהמקום בנסיעה פרועה ומהירה ברחובות העיר לוד, כמפורט בכתב האישום המתוקן, תוך שהוא מסכן את הנוסעים בדרך ואת השוטרים, ומפר הוראות תמרורים. במהלך נסיעתו האמורה פגע בשלושה כלי רכב שחנו בצדי הדרך. לבסוף זינק הנאשם מהרכב בעודו נוסע, וניסה להימלט, והרכב המשיך בנסיעה עד שפגע בפח אשפה ונעצר.

הנאשם היה עצור משך 3 חודשים, ולאחר מכן שוחרר למעצר בית.

תסקיר שירות המבחן

בהסכמת הצדדים הופנה הנאשם לשירות המבחן.

מתסקיר שירות המבחן עולה כי הנאשם הינו צעיר כבן 24, רווק, משמש דמות אב לאחיו הקטנים, על רקע גירושי הוריו, ומסייע בפרנסת המשפחה. בעת ביצוע המעשים עבד הנאשם כמאבטח פסי רכבת.

ביחס לעבירה התרשם שירות המבחן כי הנאשם מתקשה לבחון דפוסי התנהגותו, ודיווח אודות סכסוך בין משפחתו לאחרים, במסגרתו ניסו לפגוע בו במספר הזדמנויות. בנסיבות בהן מחד מתקבלת תמונה נורמטיבית ומאידך הנאשם אינו רואה בעייתיות בהתנהגותו, לא בא שירות המבחן בהמלצה טיפולית בעניינו של הנאשם, אולם המליץ לבית המשפט לשקול התאמתו לביצוע עונש מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות.

הטיעונים לעונש

ב"כ המאשימה הגיש גיליון הרשעות תעבורה בעניינו של הנאשם, טען כי הערך המוגן בעבירה הוא אכיפת הציות לחוק ולנציגיו, וכי מתחם העונש ההולם לעבירה הינו 3-6 שנות מאסר בפועל. לזכות הנאשם שקלה המאשימה את גילו הצעיר ואת העובדה שהנאשם נעדר עבר פלילי. לחובת הנאשם זקפה המאשימה את העובדה שהמעשים בוצעו בלב שכונת מגורים, היוו סכנה ממשית למשתמשים בדרך ואף הסבו בפועל נזק לשלושה כלי רכב. כן הפנה ב"כ המאשימה לתסקיר שירות המבחן, ממנו עלה כי הנאשם לא נטל אחריות מלאה על מעשיו, וכי אין בעניינו המלצה טיפולית. לנוכח אלה חלק ב"כ המאשימה על מסקנותיו הסופיות של התסקיר ועתר להשית על הנאשם עונש שנע בין 2 ל-4 שנות מאסר בפועל, עונש מאסר מותנה ופסילת רשיון נהיגה למשך מספר שנים.

ב"כ הנאשם טען כי הנאשם סבר בתחילה כי שכניו - עימם הוא מסוכסך - רודפים אחריו, ועל כן לא עצר את רכבו. כן טען כי הנאשם צעיר וללא עבר פלילי, שתומך בפרנסת הבית, מתחרט על מעשיו ופוטנציאל השיקום שלו גבוה אף לפי תסקיר שירות המבחן. כן ציין כי הנאשם הפיק הלקח הנדרש ממעצרו הממשי וממעצר הבית בו הוא נתון ואשר את תנאיו הוא מקיים. ב"כ הנאשם הציג לבית המשפט פסיקה על פיה מתחם הענישה הינו בין שישה חודשי מאסר בפועל המרוצים בדרך של עבודות שירות לבין שנתיים וחצי מאסר בפועל, וביקש מבית המשפט לנוכח נסיבות המקרה דנן ולאור המלצת שירות המבחן לבכר את אינטרס השיקום ולהסתפק בהטלת עונש מאסר בפועל שירוצה בדרך של עבודות שירות.

דיון והכרעה

כמצוות המחוקק בסעיף 40ג(א) לחוק העונשין, על בית המשפט לקבוע מתחם עונש הולם לעבירה בהתחשב בערך החברתי הנפגע מביצועה, במידת הפגיעה בו, במדיניות ענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה. בתוך המתחם האמור, על בית המשפט לגזור את העונש המתאים לנאשם, בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, כגון נסיבותיו האישיות של הנאשם ועברו הפלילי, אלא אם כן מוצא בית המשפט נסיבות המצדיקות סטייה מהמתחם האמור.

בנסיבות המקרה דנן, הערך החברתי המוגן בעבירה המיוחסת לנאשם הינו שמירה על שלום המשתמשים בדרך וזכותם לנסוע בה בבטחה, ובמעשיו המתוארים בכתב האישום המתוקן רמס הנאשם ברגל גסה ערך זה שוב ושוב, כאשר המשיך בנסיעה פרועה בעיבורה של עיר אף לאחר שפגע במספר כלי רכב, שלמרבה המזל חנו בצד הדרך ולא נמצא בהם איש. אך בנס לא נפגעו חיי אדם לנוכח נהיגתו משולחת הרסן של הנאשם. לא זו אף זו, הנאשם פגע בהימלטותו מהשוטרים בערך המוגן של אכיפת החוק, וגם האפשרות של פגיעה פיסית בשוטרים לא הרתיעה אותו.

כפי שציין כבוד השופט א' א' לוי בע"פ 2410/04 מדינת ישראל נ' אבולקיעאן:

"חברה מתוקנת אינה יכולה להשלים ואסור לה להשלים עם בריונות ופריקת עול מסוג זה, ומקל וחומר שאין להשלים עם כך כאשר מדובר בתופעה שרבים חוטאים בה, והמתרחשת כמעשה של יום יום באזור הנגב. את התופעה החמורה הזו יש למגר כדי להבטיח את שלום הציבור, וגם כדי לאפשר לאנשי החוק למלא את תפקידם ללא מורא. תרומתם של בתי המשפט למאמץ שנועד להשיג מטרה זו צריכה לקבל ביטוי ברמת הענישה הנקוטה...".

כך קבע גם כבוד השופט ג'ובראן בע"פ 6986/09 אורנשטיין נ' מדינת ישראל:

"המעשים המיוחסים למערער הם חמורים ביותר, והתנהגות שכזו צריכה לגרור ענישה משמעותית ביותר ומרתיעה מאחורי סורג ובריח. התופעה של סירוב נהגים לציית להוראות שוטרים, ובריחה מאנשי החוק תוך כדי נסיעה פרועה ומסוכנת ברכב, קיבלה בשנים האחרונות מימדים מדאיגים. חמורה במיוחד היא העובדה שרבים חוטאים בכך, אף שנהיר להם כי מעשיהם עלולים להסתיים בקיפוח חיי אדם או בפציעתם של נוסעים ונהגים תמימים הנקלעים, לרוע מזלם לכבישים בהם מתנהלים מרדפים מסוג זה".

מנגד יש להתחשב בכך שהאירועים התרחשו בשעת לילה בה התנועה דלילה באופן יחסי, ובכך שהנאשם הביע חשש סובייקטיבי מפני סכסוך שיש לו עם אחרים ואשר בתחילה סבר כי הם אלה שרודפים אחריו ומנסים לפגוע בו. מדובר באירוע חד פעמי ולא הובא לידיעתי כי נפתחו לנאשם תיקים נוספים למן אותו אירוע.